עוד לא נשוי

כרגיל disclaimer, אינני מומחה לזוגיות (במרכאות או שלא.. יש, לטעמי לפחות, לא מעט כאלה שהם במרכאות) אבל יש לי תובנות בנושא (כרווק נטול זוגיות אני קצת כמו סנדלר (סנדלר חובב..) שהולך יחף כשאני מדבר על זוגיות).

נתקלתי בשתי טענות בתקשורת שמאוד לא הסכמתי איתן. לא היתה לי אפשרות להגיב (כמו בטוקבק) אז אני מוצא לנכון לכתוב על זה כאן. טענה אחת הושמעה בתוכנית TV ואחרת הופיעה בכותרת כתבה שהצפיה המלאה בה היתה פתוחה רק למנויים באותו אתר (ואני לא מוצא סיבה מספיק מוצדקת מבחינתי לעשות שם מנוי).

נפתח בטענה הראשונה שלפי זכרוני צוטטה ע"י דובר בתוכנית TV: רוב הנשים, כך נטען, נמשכות למספר מועט של גברים והדבר יוצר תסכול רב אצל גברים שלא מוצאים זוגיות. באופן חשדני/ביקורתי זה נשמע לי פחות דבר מדעי, אלא אולי יותר טיעון שנועד להצדיק ריבוי נשים (פוליגמיה)? האם יש גברים שהם יותר אטרקטיביים מאחרים? מובן מאליו שיש, אבל, לא כל משיכה חד-צדדית הופכת לזוגיות. כפי שציינתי בפוסט הקודם "צריך שניים לטנגו".

ידוע שזוגות נוטים להסתדר ברמת אטרקטיביות (נקודה חשובה בפני עצמה היא מה נחשב אטרקטיבי [1]) דומה (אבל זה לא "כלל ברזל"). בגדול אני מאמין ב"(כמעט)לכל סיר יש מכסה משלו". זה גם מתקשר לטענה השניה שמיד אגיע אליה. זאת ועוד, לא רק בגלל איסור הפוליגמיה, ברוב החברות, נוצרים זוגות ולא שלשות, רביעיות וכד'. יש יתרון לתא משפחתי זוגי על פני אחרים. אפשר גם להוכיח מתמטית שאפשר לסדר זוגות של גבר-אישה כך שיהיה מצב יציב (ע"ע שידוך יציב).

ולטענה השניה: בכותרת הכתבה נטען (במילים שלי, מזכרוני) "נשים מעדיפות גברים גבוהים". אני טוען: לא מדויק, כי, לדעתי, חסרה מילה מאוד חשובה והיא "מהן" כלומר לדעתי: "נשים מעדיפות גברים (ש)גבוהים מהן". על זה אני "בגדול" 'חותם' (למרות שחשוב לסייג... אני גבר ולכן אינני מתיימר או רשאי לדבר בשם נשים, אני מעריך שכך נשים חושבות). גובה בהחלט משחק תפקיד בזוגיות, אבל זה לא נכון שכמה שיותר גבוה, זה יותר טוב... ממש לא. אני מכיר מקרוב כמה גברים (סטרייטים) גבוהים ונאים שהם נעדרי זוגיות (אם כבר, להיות בגובה ממוצע (ואולי -מעט- מעליו) מהווה יתרון בבחירת בת-זוג).

כמו שכבר כתבתי כאן בערך "אלף" פעמים (וזה שחוזרים על משהו, כמובן לא הופך אותו בהכרח לנכון, אבל מההתרשמות שלי בפועל, במקרה זה, זה די נכון) כמצויין במחקר שמוזכר כאן, זוגות נוטים להסתדר (גם זה לא "כלל ברזל". יש יוצאים מהכלל) כך שהגבר גבוה מהאישה באחוז מסויים (משהו בין 7 ל 10 אחוז. שם מצוין 9%). גובה, כמו תכונות נוספות, למשל IQ, מתפלג נורמלית, מה שמכונה "עקומת הפעמון" וסביר שהאחוז הנ"ל הוא בערך הפרש הגובה הממוצע בין גברים לנשים.

לכן לגבר נמוך משמעותית מהממוצע תהיה, לכאורה, בעיה, פשוט כי תהיינה מעט נשים שהן נמוכות ממנו (נמוכות, כבאחוז כנ"ל). "מעט" לא אומר שלא תהיינה ואכן אני מכיר אישית גברים מאוד נמוכים שמצאו זוגיות והקימו משפחות עם ילדים משלהם, אבל לקח להם שנים רבות למצוא בת-זוג מתאימה (היום, בעידן הלכאורה מקוון ומקושר זה אמור להיות קל יותר). אם כי בקצוות של ההתפלגות, כפי שמוזכר בכתבה לעיל, ייתכן שדווקא תהיה העדפה שונה ממה שקורה ברובה/מרכזה (כלומר שאישה נמוכה תעדיף דווקא גבר גבוה מאוד ואישה גבוהה מאוד תעדיף דווקא גבר נמוך, אולי כדי שהדור הבא המשותף שלהם יתקרב לממוצע ולא ישאר לכאורה בקצוות (קצוות => פחות אפשרויות למציאת זוגיות)).

גובה הוא גם עניין גיאוגרפי, כפי שכתבתי בפוסט "גובה וקווי רוחב". אני בהחלט בעמדת נחיתות (תרתי משמע?) כשמדובר על גובה בארצנו הקטנטונת (שהיא קצת יוצאת דופן במה שקשור לגובה ולקו הרוחב). אז הנה עוד "טיעון להגנתי" בעניין רווקותי... (למרות שזה יכול להיחשב כתירוץ, כי העולם גדול ויש אפשרויות גם בחו"ל).

[1] - בעניין האטרקטיביות (להלן "יופי") אני נוהג להבחין בין 2 רכיבי יופי: "אובייקטיבי" ו-"סובייקטיבי". האובייקטיבי הוא בד"כ הממוצע (ע"ע יופי כממוצע). דוגמאות: סימטריה, גיל צעיר. הסובייקטיבי נובע מתכונות (מולדות או אחרת) של האדם הספציפי, לדוגמה אדם אחד יחשוב ששיער כהה יפה, אחר יחשוב שבהיר יפה. האובייקטיבי הוא מעין "חוכמת ההמון" שכזו, הסובייקטיבי הוא ברמת ההעדפה האישית.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

כשכתבתי כעת את הכותרת לפוסט, הקשתי בטעות ע' במקום י'... וזה כאילו התקשר לי עם "בעייתי"... ("חינוך בעייתי" במקום "חינוך ביתי") אבל אני מאלה שחושבים שיש יתרון לחינוך ביתי וכוונתי קודם כל לגיל הרך.

כרגיל, כמה הערות/הסתייגויות, לא למדתי חינוך או פסיכולוגיה והכי "גרוע" לצערי, גם אינני אב כלומר אין לי ניסיון בגידול ילדים (חיפשתי ואני מחפש בת-זוג, אבל "צריך שניים לטנגו" ובנות ישראל (לפחות כאלה כמו שאני מחפש) כמו שכבר כתבתי בעבר, "קשות ומקשות" שלא לצורך(?) או ששוב "הפוסל במומו פוסל"(?)) אבל יש לי קצת ניסיון כתלמיד/ילד, כאדם שחי בחברה אנושית וגם קצת הגיון. אני מבין את הדברים לבד, למרות שיש מחקרים כמו זה (שמדברים גם על ילדים בגיל בוגר יותר) שטוענים דברים דומים.

חשבתי על הנושא בעקבות "אין ספור" כתבות (דוגמאות לכתבות אחדות מתוך רבות: אחת, שתיים, שלוש) על מקרי התעללות בילדים קטנים שארעו במסגרות כמו גני ילדים. מן הסתם הנושא מורכב. זה מתקשר למרקם החברתי, לערכיו ואף לכלכלה. עוד הסתייגות: לא כל ההורים הם הורים טובים, בקצוות יש, לצערנו, גם מקרים של התעללות של הורים בילדיהם.

איך זה קשור לכלכלה? די פשוט: אם הילד נשאר בבית, נניח עם הורה (בניסוח PC, ברמה הפרקטית זה אומר ברוב המקרים (לא בהכרח כולם) שהאם נשארת בבית) אז הורה כנ"ל, לכאורה, לא עובד. העולם דווקא התקדם קצת בעקבות הקורונה ליותר עבודה מהבית ("עבודה מרחוק") אבל לא את כל העבודות ניתן לבצע בצורה הזו. אז אם יותר אמהות תישארנה בבית, ייתכן שזה ישפיע על שוק העבודה ועל הכלכלה.

אני לא מתיימר לומר לאחרים/ות מה נכון או טוב במקרה הזה, אבל יש לי השקפה משלי: אני מעדיף שאם יהיו לי ילדים, אז שהם יגדלו עם אמא בבית וכמה שפחות עם אלטרנטיבות (מעונות יום, גני ילדים וכד') לזה. בעניין החיברות, שהוא בהחלט דבר חשוב, אפשר לעשות זאת כשהילד כבר מספיק בוגר ולא חסר ישע או באופן יזום ללא קשר למסגרת.

יש כאן, כמו ביחסים בין אנשים בכלל, אגואיזם מסויים בפעולה (ע"ע "הגן האנוכיי"). לדעתי, אם או אב לילדים רוצים את טובתו/ה של הילד/ה/ים/ות שלהם יותר ממישהי (שוב, בד"כ זו מישהי) שעושה זאת כעבודה בשכר. כמובן שבכל מקרה, אין שום הצדקה ליחס מתעלל בילד חסר ישע (או לא חסר ישע) אבל עובדתית, לצערנו, זה קורה.

נחזור שוב לעניין הכלכלי, אפשר לטעון שביוקר המחיה הנוכחי חייבים שני בני הזוג לעבוד. יש כאן לדעתי מעין "מעגל קסמים" שכזה. ברגע ששני בני הזוג עובדים, כוח הקניה שלהם גדל ואם רוב הזוגות נוהגים כך, אז המחירים מתאימים את עצמם לכוח הקניה הנ"ל (התייקרות. יש גם קשר לאחוז ריבוי האוכלוסיה ומשאבי טבע מוגבלים) ואז משפחה בה האישה בוחרת להשאר בבית, עלולה להימצא בעמדת נחיתות מבחינה כלכלית (העניין מוזכר בסירטון הישן והדי ארוך (כשעה) הזה).

זה אספקט אחד של הנושא, אספקט אחר הוא הרצון של ההורה (שוב, ברוב המקרים זו האם) לפתח קריירה משלו/ה. אני לא חושב שאפשר או צריך "להכריח" מישהי להישאר בבית עם הילדים (זה צריך להיות האינטרס, ההעדפה הטבעית והרצון החופשי של הבחורה להעדיף להישאר בבית עם הילדים/ות). 

אז שוב, אין כאן ניסיון לומר לאחרים/ות כיצד לנהוג, אני מציג את תפיסת עולמי וסדר עדיפויות מסויים. חשוב לי יותר, מרווח של עוד X שקלים לתא המשפחתי, שאם יהיו לי ילדים אז שהם יגדלו בסביבה טבעית עם תשומת לב מספקת ולא שאצטרך לשלם למישהו/י זר שיעשה זאת. הכוונה, ככתוב, בעיקר לתקופת הגיל הרך.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

דיון פילוסופי במה האינטרנט כעת ובמה יכול היה להיות (ו/או "יכול להיות") אבל תחילה שתי פיסקאות הקדמה.

ראשית, "התנצלות"/"קצת צניעות": אני, שבמהלך מיטב שנותי עדיין לא הצלחתי למצוא בת-זוג (דבר די בסיסי בחיים, לפחות להשקפתי) מי אני ש"אטיף מוסר" או אבקר? כן... יש יומרנות מסויימת לומר שאתה מבין יותר טוב מלכאורה "כל השאר" (מה שכולל גם אנשים חכמים ומנוסים ממני) וייתכן כמובן שאני טועה / לא-מבין-מספיק-מורכבויות-מסויימות. ייתכן.. ועדיין גם ייתכן שאני צודק או לפחות לא לגמרי טועה, לכן אני מרשה לעצמי להעלות את דברי הביקורת/תפיסת-עולמי על הכתב. זה הזכיר לי גם אמירה, במקור באנגלית ובתרגום חופשי שלי, בזו הלשון: "יש שלושה סוגי אנשים: אלה שגורמים לדברים לקרות, אלה שצופים בדברים קורים, ואלה שתוהים מה קרה". קל לבקר/לדבר/לכתוב, יותר מורכב לעשות. אני יודע... ולמרות זאת.

שנית, עוד "התנצלות", "רק על עצמי לספר ידעתי": אז קצת על עצמי והאינטרנט: אני "כאן" (במרשתת) כמעט מ"ההתחלה הפרקטית" שלה. המרשתת (אני משתמש לחילופין ב"אינטרנט", "מרשתת" או סתם ב"רשת", באופן מיקרי) התחילה להיות נגישה לעולם (www) באזור 1991. אני גלשתי לראשונה מתישהו באזור 1994 או 1993 (אני לא זוכר את השנה המדוייקת). קניתי אז מודם (ככרטיס הרחבה למחשב PC) דווקא לא בשביל האינטרנט אלא כדי להחליף מודם ישן יותר (שהיה לי מאזור 1986/7, די הרבה לפני האינטרנט) איתו התחברתי ל-BBS-ים (ע"ע). היתה על המודם פירסומת להתנסות חינם לתקופה קצרה, של לספק אינטרנט כלשהו (אני גם לא זוכר את השם המדוייק, אבל אני זוכר משהו עם "ירושלים"(?) בשם הספק) אז התחברתי לראות במה מדובר. אחרי תקופה התחברתי לנטוויז'ון שהיה ספק אינטרנט גדול יותר (וכמדומני הראשון המוכר בארץ). אז יש לי פרספקטיבה של משהו כמו 28(?) שנים (נכון ל2022). לא מעט זמן, הייתי אומר.

אם הייתי צריך לסכם את דעתי על הבעיות ברשת במילה בת 4 אותיות... הייתי בוחר ב"מוסר" ואם במילה בת 3 אותיות אז: "כסף". אם היה יותר מוסר (בין היתר חשיבה מערכתית יותר) ופחות שיקולים של רווח, הפסד ו"שוק חופשי" (קפיטליזם), ייתכן שהיה אפשר לעשות דברים משמעותיים יותר לטובת האנושות (ואינני טוען שסוציאלזים עדיף על קפיטליזם וכד'. ממש לא, העניין הוא המינון (קיצוניות לצד זה או אחר, בד"כ לא טובה ולא יעילה לאורך זמן)). מיד אפרט.

אפתח ב"חצי הכוס הריקה" (נזכרתי באמירתו (ציטוט שלישי מההתחלה בקישור) של שמעון פרס ז"ל בעניין אי-שביעות הרצון של העם היהודי) אבל, כאמור בפתיח, אמשיך ב"חצי הכוס המלאה התיאורטית" במובן של מה, לדעתי, האינטרנט יכול להיות, אז כדאי להמשיך לקרא:

ראשית כמובן עניין חוסר האבטחה. זה נחמד שישראל מצטיינת במה שמכונה "סייבר"/אבטחת מידע. אני לא חלילה מזלזל בכישרון וביכולות שקשורות בזה, אבל, עם כל הכבוד ויש כבוד, זה צריך להיות, להשקפתי לפחות, טפל ולא עיקר. עצם זה שיש בעיה של אבטחה, מעיד שהרשת לא נבנתה נכון (ואכן האינטרנט לא תוכננה מראש להיות מה שהוא היום. היא נבנתה בסוג של "טלאי על גבי טלאי"). צריך, ולעניות דעתי היה צריך כבר מזמן, לעשות "טיפול שורש" לנושא. אם זה אומר לבנות רשת חדשה, אז לעשות גם את זה (אני מודע לזה שזו משימה "מגלומנית", כלומר "להחליף"/לשדרג רשת שלמה, אבל מותר לי לחשוב/להרהר..). ככל שימתינו יותר זמן, המצב, אולי, רק יחמיר. ברור לי, גם, שכמו שיש אינטרסים של תעשיית נפט שמעדיפה רכבים מונעים בבנזין במקום בחשמל, כך יש מי שמרוויחים מהמצב: חברות אבטחה ענקיות, גופי מודיעין בכל העולם ולהבדיל גורמי פשיעה.

שנית, למה בכלל קיים דבר כזה כמו "דארק נט"?. אם היה יותר מוסר בעולם... (מחשבה תמימה?) ושיתוף פעולה בין-לאומי, היה לדעתי צריך לחסל לגמרי את הדבר הזה... (עוד סיבה לרשת חדשה) או ששוב יש מי שרוצה שזה יהיה קיים... כלומר אולי שוב גופים מסויימים רוצים שיהיה מקום בו אפשר לחפש את "הרעים"... לא יודע אם זה באמת כך.

שלישית, זה נחמד שנותנים לחברות פרטיות ליזום וליצור דברים, ככתוב לעיל "שוק חופשי", אבל יש או עלול להיות, לא פעם, ניגוד אינטרסים בין הרצון והזכויות של רוב האנשים ובין שיקולי רווח של תאגיד פרטי. זה נכון שפיקוח מדינתי יכול למתן במידת מה דברים שכאלה, אבל לא תמיד זה מספיק ולא תמיד דברים שטובים לציבור (לחלקו/רובו) הם בהכרח ריווחיים.

נעבור ל"חצי הכוס המלאה", יש כיום (רשימה חלקית): מידע רב, בידור, מסחר אלקטרוני, קשר בין הממשל לאזרח, לימוד ועבודה מרחוק, קשרים בין אנשים (אם כי בצורה לא מספקת להשקפתי) וכאמור עוד.

יש לדעתי "נקודת אור" או "צדיקה בסדום" אחת במרשתת והיא ויקיפדיה. מוסד נפלא, ללא כוונת רווח, שתורם תרומה עצומה לאנושות, ששום אנציקלופדיה פרטית קודמת לה לא סיפקה באותה רמה/גודל (עם כל חסרונותיה, למשל אמינות המידע).

מה יכול/צריך להיות לדעתי (גם רשימה חלקית לגמרי!):

1. כאמור, רשת חדשה עם סטנדרטים שונים של אבטחה.

2. רשתות מדינתיות נפרדות. בזמנו (ב2003) חזיתי שהאינטרנט כעבור 20 שנה יתפתח לרשתות מקומיות לכל מדינה (בדומה למה ששמעתי לאחרונה בתוכנית TV כאן, שציטטה מאמר באתר אמריקאי מפורסם, בעקבות מה שקורה ברוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה). זה לא קרה.. אבל יש יתרון ברשת מדינתית נפרדת, לא רק בגלל עיתות מלחמה (בתקווה שלא תהיינה) וסנקציות, אלא משיקולים אחרים.

3. "משטרת אינטרנט" ייעודית שתבצע אכיפה, לאו דווקא לחפש לצורך ענישה, אלא בעיקר למנוע, שוב רשימה חלקית: ביוש (shaming), בריונות רשת, חרמות, לשון הרע, סתם שפה בוטה, אלימה ומסיתה ועוד כיו"ב. חשוב מאוד להבדיל בין PC (תקינות פוליטית) ובין חופש ביטוי. דעות שונות הן לגיטימיות וחשוב (מאוד) שהן תשמענה, אבל יש דרך להתבטא.

4. להקים (שוב, אין הכוונה לגורם פרטי שיכולותיו הכלכליות ולעיתים גם יכולותיו הקוגניטיביות - מוגבלות) מערך לימודים מקוון (שיהיה נגיש בחינם או בתשלום סימלי. אולי עם תנאי קבלה לפי הצורך) מגיל צעיר עד לדוקטורט ומה שבין (למשל הכשרות מקצועיות שונות), אפשר גם כלל-עולמי או, כשלב ביניים, מדינתי. זה ייתר, לכאורה (לפחות קצת), מוסדות לימוד שונים, כי הכל יהיה נגיש ובקלות, מה שיצור, כנראה (כמו במקרה מפיקי/מפיקות הנפט) אנטגוניזם אצל מוסדות השכלה רבים, אבל זה לטובת רוב הציבור. אפשר כמובן גם לשלב את המוסדות במהלך הזה, יש מקום גם לעולם הפיזי... (לא כל נושאי הלימוד הם תיאורטיים ומפגש אנושי גם הוא חשוב למדי).

5. הכרויות: כבר טענתי זאת לפני שנים: מדינה יכולה להקים שירותי שידוך שגופים פרטיים לא יכולים (בגודל ובאיכות/יעילות). זאת ועוד, לא מעט משירותי ההכרויות במרשתת כיום נמצאים ואולי גם פועלים (לכאורה) בניגוד אינטרסים מובהק - אין להם באמת אינטרנס שפלוני ימצא את פלונית מהר או בכלל, כי אז הוא/היא: א. נגרע מהמאגר, ב. לא (או פחות) משלם / נחשף-לפרסומות, כלומר מייצר/ת פחות רווח. זאת הבעיה כשכסף עלול להפוך למטרה ולא לאמצעי.

עם כל הכבוד לפייסבוק למשל (לטעמי אתר בינוני מינוס, מהמון בחינות, גם ברמת ממשק המשתמש והנדסת האנוש, גם ברעיון, בביצוע ועוד ועוד) שמתיימר לחבר אנשים (ואולי גם עושה זאת, חלקית) זה לא מספיק בסטנדרטים שלי לפחות.

צוקרברג מזכיר (למשל כאן) שהוא למד מדעי המחשב ופסיכולוגיה והוא מנסה לשלב ביניהם. אני לא מתווכח עם ההצלחה הכלכלית שלו (והיכולת להרים פרוייקט כזה גדול מאפס ולנהל אותו עם כל הקשיים בדרך. זה הישג אדיר), אבל שוב, זה ממש לא זה, לטעמי. אני גם לא ממש חושב שחזון מטאברס (ה"הייפ" מסביב מזכיר לי קצת את "בגדי המלך החדשים") חשוב, שהוא יקדם את האנושות, או בכלל יתממש, אבל זה נושא לדיון אחר.

החזון שלי לאינטרנט הוא לא (או פחות) לחבר מחשבים וחפצים (IoT) אלא בעיקר לחבר אנשים לאנשים ואנשים למידע וזה, שוב..., נעשה כיום בצורה בינונית מינוס, לעניות דעתי, בין היתר בגלל שמדינות לא לוקחות אחריות ומרימות פרוייקטים שנדרשים.

נראה לי, סליחה על ה... (Whatever) שאני "מדבר אל הקיר" כמו בחיפושי אחר בת-זוג

"Imagine", גירסת קריוקי:

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

"תכל'ס" - תכל'ס זה תכלית ביידיש... (ולא, אני לא דובר יידיש, אולי רק כמה מילים..) או אם אחדד עוד לכוונתי כאן: עשייה מול תיאוריה. אני נוהג לתת דוגמאות מהעבר הרחוק שלי למשל בזמן לימודי לתואר ראשון באוניברסיטה (+30 שנה לאחור) לא בגלל שלא קרו דברים מאז (קרו, גם קרו...!) אלא כי זה מה שצץ לי ראשון במחשבה כדוגמא בהקשר הנ"ל.

בתואר המשולב הנ"ל, מתמטיקה ומדעי המחשב, הצד המתמטי היה כמעט תיאורטי לחלוטין. זה לא כמו נניח בהנדסה, בה מתמטיקה משמשת כלי עזר (כלי עזר חשוב מאין כמותו, כלומר שאי אפשר בלעדיו במקרים רבים, אבל עדיין כלי עזר ולא דבר בפני עצמו (ולכן פחות מתעסקים שם בהוכחת משפטים (כמו בלימודי מתמטיקה "טהורה") אלא בעיקר בשימושים), אבל במדעי המחשב היו קורסים מעשיים שבהם נדרשנו לכתוב פרוייקטים שונים בתוכנה וכמובן גם קורסים תיאורטיים (זה בעצם "מדעי המחשב" בשונה מנניח "סתם" תיכנות).

מן הסתם אם שרדתי את התואר הנ"ל, אז לא הייתי גרוע במתמטיקה (דהיינו יותר בצד התיאורטי) ואף אהבתי (ואני עדיין אוהב) את היופי ששיש בה, אבל במדעי המחשב התחברתי יותר לקורסים המעשיים מאשר לתיאורטיים. היו מקרים שאף הצטיינתי בהם. למשל בקורס מעשי מסויים הגעתי למקום שני, מבין הסטודנטים, בציון על הפרוייקט (ולמדו איתי כמה סטודנטים/ות מבריקים, אז זה היה מכובד לדעתי) וזה לא שהייתי תלמיד מצטיין, ממש לא. הייתי ממוצע+, לא יותר מזה.

אבל... למרות שאני מחשיב עצמי כאחד שמחובר לצד הפרקטי, אני כנראה לא מספיק טוב בזה לפעמים. הדוגמא הכי מתבקשת לדעתי היא אי מציאת זוגיות... למרות מאמצים מסוגים שונים במשך לא מעט שנים (כולל המאמץ, חסר תוחלת, כאן). יש לי עוד דוגמאות של דברים שעדיין לא מימשתי (זה לא אומר ש, אי"ה, לא אממש בעתיד) ואני חושב (אפרופו תיאוריה) על מישהו תיאורטי-דימיוני אחר במצבי, מעין דמוי-צחי, איך הוא היה מתמודד עם אותם "קלפים" כמו שלי, במשימות הנידונות?

ל"הגנתי" אני יכול לטעון שצריך תנאי סף, למשל זה שאין לי זוגיות יכול להיות שמשפיע עלי, למשל במציאת זוגיות ... וזה ראוי לפוסט נפרד, אבל ברצינות: "סביבה תומכת" יכולה לעזור וב"סביבה תומכת" אין הכוונה רק לבת-זוג תומכת, אלא גם לאווירה חברתית בה את/ה פועל/ת.

נזכרתי במישהו שאני מכיר שהתגרש לפני כמה שנים (לא הרבה שנים). הגבר הנ"ל די "נזרק" מביתו, כלומר אישתו נשארה בדירה לתקופה מסויימת עם הילדים (עד שהם מכרו את הדירה וחילקו התמורה ביניהם) והוא עבר לגור בשכירות לבד. ייתכן שזה היה בהסכמה וייתכן שלא (הם לא שיתפו אותי בפרטים). אני הכרתי אותם כזוג והם היו זוג מאוד נחמד (וגם נראה שהסתדרו טוב) נחמד בכלל וגם אלי.

הגבר הנ"ל בהתחלה היה בסוג של "הלם", כי היה רגיל שיש לו אישה שדואגת לכמעט הכל בבית ופתאום הוא צריך לדאוג להכל לבד, כשהוא לא מורגל בזה. הם זוג דתי שהתחתן כשהיו צעירים. העניין הדתי פה חשוב לדיון... כוונתי לסוג של סביבה תומכת כמצוייין לעיל. שמעתי לאחרונה מצד ג' כלשהו שהגבר כבר הספיק להתחתן שנית, הפעם עם בת-זוג בארה"ב. כלומר גם מצא אישה (שנאמר "מצא אישה, מצא טוב") וגם סידר לעצמו אזרחות (או בדרך לכך) שם (הוא עבר להתגורר בארה"ב). אני יודע (ממקורות "מודיעין" מוסמכים) שהשתייכות הדתית שלו עזרה לו מאוד למצוא זיווג חדש.

מנגד, ללא קשר לסביבה תומכת כן או לא, הבחור היה תכליתי. קיבל "מכה" (גירושין), שיקם עצמו, התאושש ובנה לו חיים חדשים. אני לא מתלהב מגירושין ומהתופעה שנגרמת בעקבותיהם, קרי "מונוגמיה סידרתית", אבל ראיתי לנכון לתת את המקרה כדוגמא לתכליתיות.

עוד דוגמא שחשבתי עליה: אני מכיר זוג (זוג אחר מהנ"ל) שלא הצליחו להרות. ניסו טיפולים תקופה ואז החליטו/הבינו כנראה שיש בעיה אצל האישה, אז אחרי זמן של צער והפנמת המצב, הם פנו לאפיק הפונדקאות. זו עוד דוגמא להפנמה מהירה (יחסית) של המציאות ופעולה תכליתית בעקבות זאת.

אני בנושאים מסויימים מתלבט הרבה (מאוד) זמן עד שאני מחליט ללכת/לפעול בכיוון מסויים. תלוי כמובן בהקשר... כפי שציינתי כאן בעבר יש לי הקדשה אישית מאיש די חשוב (ז"ל) שידע לחזות דברים בהיסטוריה די טוב... (במובן הזה סוג של "נביא". אגב איש של ידע רב אבל גם עשייה רבה) שכתב לי "כשתגדל תחלץ". כששאלתי את אבי ז"ל למה התכוון האיש הנ"ל, הוא ענה לי שהכוונה ל"תהיה חלוץ" או שתהיה ראשון/מוביל.... אני משער שהוא כתב זאת על-סמך הורי והוריהם שבאמת היו בין ראשונים לזהות דברים ולפעול בהתאם.

ועם זאת... כאמור לצערי אני מרגיש בתחומים מסויימים, כמו במציאת זוגיות, שלא רק שאני לא חלוץ... אני בכלל מאסף...

"לאן נעלמו כל הפרחים?":

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].