עוד לא נשוי

אז כמו שציינתי בפוסטים הקודמים, כיום (בעת כתיבת פוסט זה) ה19.4.2022 אני מציין 15 שנה לפתיחת הבלוג (ו-2420 פוסטים לא כולל זה).
זו נקודת זמן טובה להחליט לגבי המשך הכתיבה כאן.

בשורה התחתונה: מועצת גדולי הבלוג התכנסה לישיבה ארוכה ושלא מן המניין והוחלט בה לאחר דיון סוער (ופה אחד (אני..)) להפסיק לכתוב כאן (בכפוף למפורט בהמשך. אני משאיר לי אפשרות לעדכן הבלוג בהמשך אם אמצא זאת לנכון) אבל אני לא מוחק או סוגר כעת את הבלוג. יש כאן, מבחינתי לפחות, כתיבה ענפה של 15 שנה (פחות הפסקה של כ7 חודשים). כתיבה מעניינת לטעמי, אבל אני מן הסתם לא אובייקטיבי.

מכיוון שנכון לכתיבת שורות אלה, אני עדיין ("מצב כרוני"?) ללא זוגיות, אני משאיר את הבלוג כ"מודעת חיפוש" (לא ממש אפקטיבית (זה בלשון המעטה) במבחן התוצאה של 15 שנה...) לזוגיות.

אני יכול להתפלסף שעות על מדוע זה לא אפקטיבי (ברירה זוויגית, פסיביות של (רוב ה-)נשים, כמובן פער הגיל, יחס (מספר) גברים לנשים, צפיפות אוכלוסין, הטייה טכנולוגית למדיות דיגטליות (ע"ע הספר "ההבדל המהותי" וגם דוגמית בקשר לבלוג) ביישנות שלי, מתירנות מינית, חברה סקטוריאלית, ערכים חברתיים ועוד) ולהתפלסף בדומה על מדוע אני לא פונה למדיות אחרות (כמו אינסטגרם ועוד. תזכורת: אני לא אוהב אותן בצורתן הנוכחית. המטרה שלי היא למצוא בת-זוג אמיתית, פחות להיות חשוף 'לכל' בעולם הוירטואלי או בכלל (אני לא מאלה שמחפשים או נהנים מחשיפה, נהפוך הוא)) אבל כבר עשיתי זאת בעבר וזה די בזבוז זמן מבחינתי.

אני יודע היטב שזו לא דרך אידיאלית להכיר ושאנשים, כולל אני, פועלים/ות, כנראה, יותר מאינסטינקטים, אבל מותר לי לצפות ולו קצת, שבת-זוג פוטנציאלית (לשון יחידה, כי אני מחפש אחת, אבל הבלוג פונה לכלל המתאימות הפוטנציאליות) תפעיל קצת "יציאה מאזור הנוחות" שלה ותיתן סיכוי להכרות. לשלוח לי הודעת אי-מייל (ל- [email protected], "צחי" באנגלית (tzachy) ומיד אח"כ המספר עשר (10) וגו') לא נראה לי דבר שדורש אומץ או מאמץ רב (או שאני טועה?...). אם לא מנסים, לא יודעים באמת אם פלוני מתאים או לא (הנחות מראש, טובות בעיקר סטטיסטית, לא בהכרח פרטנית) כלומר לא יודעים (יודעת במקרה זה) מה מפסידים (או שלא).

[עריכה:] בד"כ אני עונה ב99.9% לכל הודעות האימייל (אלא אם כן זה ספאם וכד') אבל אם מסיבה כלשהי, לא עניתי בזמן סביר (נניח עד שבוע) אפשר במקביל לפנות אלי בפייסבוק בדף הזה ("עוד לא נשוי" דף האוהדים הרישמי (יש גם אחר, לא שלי, שנפתח לפני) וללחוץ שם על "שליחת הודעה"). אמנם אני קצת "פרנואיד" (לא מאובחן... אני מאבחן עצמי...) באופן טבעי, אבל זה לא בלתי אפשרי שיפרצו לי למחשב או לחשבון (דוגמא להמחשה: שלחתי לעצמי מאימייל אחר הודעה לאימייל כאן של הבלוג והיו מקרים שההודעה לא הגיעה! (גם לא לתיקיית הספאם ולא היתה הודעה על בעיה במשלוח ההודעה שזה מוזר...). האינטרנט, לצערנו, עדיין, הוא לא מקום בטוח).

אז ניסיתי... לא הלך. עדיף לנסות (ולהיכשל) מאשר לא לנסות. אני לא "מרים ידיים" במאמצי החיפוש. אני פשוט לא מוצא לנכון "לדבר אל הקיר", זאת לפחות ההרגשה שלי כאן. אני לא מאמין רק במונולוגים (בדומה למושג הסימפלקס בתחום התקשורת - תקשורת חד-כיוונית) אני יותר מאמין בדיאלוג (אם הוא תרבותי, ענייני ומכבד) אבל, לצערי, מהצד הנשי ("נשי" - לא כלל הנשים, אלא כאמור בנות זוג פוטנציאליות כמו שאני מחפש) יש, אפרופו עוד מושג תקשורתי, "דממת אלחוט".

אבל יש גם "צד חיובי" לזה שבחורות לא נענו (לא לגמרי מדוייק, כי היו פה ושם מעט (מאוד) פניות, אבל לא של מתאימות) לקריאות החיפוש שלי... 'נחסכה' ממני האכזבה מ"פגישות עיוורות" עם בחורות לא מתאימות.

אם מישהו/י רוצה לעקוב אחרי הבלוג בהמשך, אז הוא/היא יכול/ה למשל להכנס לכאן מידי פעם, לעשות מנוי באימייל (בצד שמאל ולמעלה של הבלוג ולקבל התראה על עדכון) או לעקוב אחרי עדכונים (אם בכלל יהיו) ב"דף האוהדים" הרישמי בפייסבוק (האתר הזה (ישראבלוג) לא תמיד זמין ועובד. אני משער שפייסבוק יהיה יותר זמין...).

תודה רבה למי שהגיבו במשך השנים (בטוח שהיו גם קוראים וקוראות 'שקטים/ות').

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

נ.ב. הפוסט חסום לתגובות, עימכם הסליחה.

כאן מסתיימים שידורינו. שאו ברכה, "עוד לא נשוי".

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

כרגיל disclaimer, אינני מומחה לזוגיות (במרכאות או שלא.. יש, לטעמי לפחות, לא מעט כאלה שהם במרכאות) אבל יש לי תובנות בנושא (כרווק נטול זוגיות אני קצת כמו סנדלר (סנדלר חובב..) שהולך יחף כשאני מדבר על זוגיות).

נתקלתי בשתי טענות בתקשורת שמאוד לא הסכמתי איתן. לא היתה לי אפשרות להגיב (כמו בטוקבק) אז אני מוצא לנכון לכתוב על זה כאן. טענה אחת הושמעה בתוכנית TV ואחרת הופיעה בכותרת כתבה שהצפיה המלאה בה היתה פתוחה רק למנויים באותו אתר (ואני לא מוצא סיבה מספיק מוצדקת מבחינתי לעשות שם מנוי).

נפתח בטענה הראשונה שלפי זכרוני צוטטה ע"י דובר בתוכנית TV: רוב הנשים, כך נטען, נמשכות למספר מועט של גברים והדבר יוצר תסכול רב אצל גברים שלא מוצאים זוגיות. באופן חשדני/ביקורתי זה נשמע לי פחות דבר מדעי, אלא אולי יותר טיעון שנועד להצדיק ריבוי נשים (פוליגמיה)? האם יש גברים שהם יותר אטרקטיביים מאחרים? מובן מאליו שיש, אבל, לא כל משיכה חד-צדדית הופכת לזוגיות. כפי שציינתי בפוסט הקודם "צריך שניים לטנגו".

ידוע שזוגות נוטים להסתדר ברמת אטרקטיביות (נקודה חשובה בפני עצמה היא מה נחשב אטרקטיבי [1]) דומה (אבל זה לא "כלל ברזל"). בגדול אני מאמין ב"(כמעט)לכל סיר יש מכסה משלו". זה גם מתקשר לטענה השניה שמיד אגיע אליה. זאת ועוד, לא רק בגלל איסור הפוליגמיה, ברוב החברות, נוצרים זוגות ולא שלשות, רביעיות וכד'. יש יתרון לתא משפחתי זוגי על פני אחרים. אפשר גם להוכיח מתמטית שאפשר לסדר זוגות של גבר-אישה כך שיהיה מצב יציב (ע"ע שידוך יציב).

ולטענה השניה: בכותרת הכתבה נטען (במילים שלי, מזכרוני) "נשים מעדיפות גברים גבוהים". אני טוען: לא מדויק, כי, לדעתי, חסרה מילה מאוד חשובה והיא "מהן" כלומר לדעתי: "נשים מעדיפות גברים (ש)גבוהים מהן". על זה אני "בגדול" 'חותם' (למרות שחשוב לסייג... אני גבר ולכן אינני מתיימר או רשאי לדבר בשם נשים, אני מעריך שכך נשים חושבות). גובה בהחלט משחק תפקיד בזוגיות, אבל זה לא נכון שכמה שיותר גבוה, זה יותר טוב... ממש לא. אני מכיר מקרוב כמה גברים (סטרייטים) גבוהים ונאים שהם נעדרי זוגיות (אם כבר, להיות בגובה ממוצע (ואולי -מעט- מעליו) מהווה יתרון בבחירת בת-זוג).

כמו שכבר כתבתי כאן בערך "אלף" פעמים (וזה שחוזרים על משהו, כמובן לא הופך אותו בהכרח לנכון, אבל מההתרשמות שלי בפועל, במקרה זה, זה די נכון) כמצויין במחקר שמוזכר כאן, זוגות נוטים להסתדר (גם זה לא "כלל ברזל". יש יוצאים מהכלל) כך שהגבר גבוה מהאישה באחוז מסויים (משהו בין 7 ל 10 אחוז. שם מצוין 9%). גובה, כמו תכונות נוספות, למשל IQ, מתפלג נורמלית, מה שמכונה "עקומת הפעמון" וסביר שהאחוז הנ"ל הוא בערך הפרש הגובה הממוצע בין גברים לנשים.

לכן לגבר נמוך משמעותית מהממוצע תהיה, לכאורה, בעיה, פשוט כי תהיינה מעט נשים שהן נמוכות ממנו (נמוכות, כבאחוז כנ"ל). "מעט" לא אומר שלא תהיינה ואכן אני מכיר אישית גברים מאוד נמוכים שמצאו זוגיות והקימו משפחות עם ילדים משלהם, אבל לקח להם שנים רבות למצוא בת-זוג מתאימה (היום, בעידן הלכאורה מקוון ומקושר זה אמור להיות קל יותר). אם כי בקצוות של ההתפלגות, כפי שמוזכר בכתבה לעיל, ייתכן שדווקא תהיה העדפה שונה ממה שקורה ברובה/מרכזה (כלומר שאישה נמוכה תעדיף דווקא גבר גבוה מאוד ואישה גבוהה מאוד תעדיף דווקא גבר נמוך, אולי כדי שהדור הבא המשותף שלהם יתקרב לממוצע ולא ישאר לכאורה בקצוות (קצוות => פחות אפשרויות למציאת זוגיות)).

גובה הוא גם עניין גיאוגרפי, כפי שכתבתי בפוסט "גובה וקווי רוחב". אני בהחלט בעמדת נחיתות (תרתי משמע?) כשמדובר על גובה בארצנו הקטנטונת (שהיא קצת יוצאת דופן במה שקשור לגובה ולקו הרוחב). אז הנה עוד "טיעון להגנתי" בעניין רווקותי... (למרות שזה יכול להיחשב כתירוץ, כי העולם גדול ויש אפשרויות גם בחו"ל).

[1] - בעניין האטרקטיביות (להלן "יופי") אני נוהג להבחין בין 2 רכיבי יופי: "אובייקטיבי" ו-"סובייקטיבי". האובייקטיבי הוא בד"כ הממוצע (ע"ע יופי כממוצע). דוגמאות: סימטריה, גיל צעיר. הסובייקטיבי נובע מתכונות (מולדות או אחרת) של האדם הספציפי, לדוגמה אדם אחד יחשוב ששיער כהה יפה, אחר יחשוב שבהיר יפה. האובייקטיבי הוא מעין "חוכמת ההמון" שכזו, הסובייקטיבי הוא ברמת ההעדפה האישית.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

כשכתבתי כעת את הכותרת לפוסט, הקשתי בטעות ע' במקום י'... וזה כאילו התקשר לי עם "בעייתי"... ("חינוך בעייתי" במקום "חינוך ביתי") אבל אני מאלה שחושבים שיש יתרון לחינוך ביתי וכוונתי קודם כל לגיל הרך.

כרגיל, כמה הערות/הסתייגויות, לא למדתי חינוך או פסיכולוגיה והכי "גרוע" לצערי, גם אינני אב כלומר אין לי ניסיון בגידול ילדים (חיפשתי ואני מחפש בת-זוג, אבל "צריך שניים לטנגו" ובנות ישראל (לפחות כאלה כמו שאני מחפש) כמו שכבר כתבתי בעבר, "קשות ומקשות" שלא לצורך(?) או ששוב "הפוסל במומו פוסל"(?)) אבל יש לי קצת ניסיון כתלמיד/ילד, כאדם שחי בחברה אנושית וגם קצת הגיון. אני מבין את הדברים לבד, למרות שיש מחקרים כמו זה (שמדברים גם על ילדים בגיל בוגר יותר) שטוענים דברים דומים.

חשבתי על הנושא בעקבות "אין ספור" כתבות (דוגמאות לכתבות אחדות מתוך רבות: אחת, שתיים, שלוש) על מקרי התעללות בילדים קטנים שארעו במסגרות כמו גני ילדים. מן הסתם הנושא מורכב. זה מתקשר למרקם החברתי, לערכיו ואף לכלכלה. עוד הסתייגות: לא כל ההורים הם הורים טובים, בקצוות יש, לצערנו, גם מקרים של התעללות של הורים בילדיהם.

איך זה קשור לכלכלה? די פשוט: אם הילד נשאר בבית, נניח עם הורה (בניסוח PC, ברמה הפרקטית זה אומר ברוב המקרים (לא בהכרח כולם) שהאם נשארת בבית) אז הורה כנ"ל, לכאורה, לא עובד. העולם דווקא התקדם קצת בעקבות הקורונה ליותר עבודה מהבית ("עבודה מרחוק") אבל לא את כל העבודות ניתן לבצע בצורה הזו. אז אם יותר אמהות תישארנה בבית, ייתכן שזה ישפיע על שוק העבודה ועל הכלכלה.

אני לא מתיימר לומר לאחרים/ות מה נכון או טוב במקרה הזה, אבל יש לי השקפה משלי: אני מעדיף שאם יהיו לי ילדים, אז שהם יגדלו עם אמא בבית וכמה שפחות עם אלטרנטיבות (מעונות יום, גני ילדים וכד') לזה. בעניין החיברות, שהוא בהחלט דבר חשוב, אפשר לעשות זאת כשהילד כבר מספיק בוגר ולא חסר ישע או באופן יזום ללא קשר למסגרת.

יש כאן, כמו ביחסים בין אנשים בכלל, אגואיזם מסויים בפעולה (ע"ע "הגן האנוכיי"). לדעתי, אם או אב לילדים רוצים את טובתו/ה של הילד/ה/ים/ות שלהם יותר ממישהי (שוב, בד"כ זו מישהי) שעושה זאת כעבודה בשכר. כמובן שבכל מקרה, אין שום הצדקה ליחס מתעלל בילד חסר ישע (או לא חסר ישע) אבל עובדתית, לצערנו, זה קורה.

נחזור שוב לעניין הכלכלי, אפשר לטעון שביוקר המחיה הנוכחי חייבים שני בני הזוג לעבוד. יש כאן לדעתי מעין "מעגל קסמים" שכזה. ברגע ששני בני הזוג עובדים, כוח הקניה שלהם גדל ואם רוב הזוגות נוהגים כך, אז המחירים מתאימים את עצמם לכוח הקניה הנ"ל (התייקרות. יש גם קשר לאחוז ריבוי האוכלוסיה ומשאבי טבע מוגבלים) ואז משפחה בה האישה בוחרת להשאר בבית, עלולה להימצא בעמדת נחיתות מבחינה כלכלית (העניין מוזכר בסירטון הישן והדי ארוך (כשעה) הזה).

זה אספקט אחד של הנושא, אספקט אחר הוא הרצון של ההורה (שוב, ברוב המקרים זו האם) לפתח קריירה משלו/ה. אני לא חושב שאפשר או צריך "להכריח" מישהי להישאר בבית עם הילדים (זה צריך להיות האינטרס, ההעדפה הטבעית והרצון החופשי של הבחורה להעדיף להישאר בבית עם הילדים/ות). 

אז שוב, אין כאן ניסיון לומר לאחרים/ות כיצד לנהוג, אני מציג את תפיסת עולמי וסדר עדיפויות מסויים. חשוב לי יותר, מרווח של עוד X שקלים לתא המשפחתי, שאם יהיו לי ילדים אז שהם יגדלו בסביבה טבעית עם תשומת לב מספקת ולא שאצטרך לשלם למישהו/י זר שיעשה זאת. הכוונה, ככתוב, בעיקר לתקופת הגיל הרך.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].