עוד לא נשוי

כשכתבתי כעת את הכותרת לפוסט, הקשתי בטעות ע' במקום י'... וזה כאילו התקשר לי עם "בעייתי"... ("חינוך בעייתי" במקום "חינוך ביתי") אבל אני מאלה שחושבים שיש יתרון לחינוך ביתי וכוונתי קודם כל לגיל הרך.

כרגיל, כמה הערות/הסתייגויות, לא למדתי חינוך או פסיכולוגיה והכי "גרוע" לצערי, גם אינני אב כלומר אין לי ניסיון בגידול ילדים (חיפשתי ואני מחפש בת-זוג, אבל "צריך שניים לטנגו" ובנות ישראל (לפחות כאלה כמו שאני מחפש) כמו שכבר כתבתי בעבר, "קשות ומקשות" שלא לצורך(?) או ששוב "הפוסל במומו פוסל"(?)) אבל יש לי קצת ניסיון כתלמיד/ילד, כאדם שחי בחברה אנושית וגם קצת הגיון. אני מבין את הדברים לבד, למרות שיש מחקרים כמו זה (שמדברים גם על ילדים בגיל בוגר יותר) שטוענים דברים דומים.

חשבתי על הנושא בעקבות "אין ספור" כתבות (דוגמאות לכתבות אחדות מתוך רבות: אחת, שתיים, שלוש) על מקרי התעללות בילדים קטנים שארעו במסגרות כמו גני ילדים. מן הסתם הנושא מורכב. זה מתקשר למרקם החברתי, לערכיו ואף לכלכלה. עוד הסתייגות: לא כל ההורים הם הורים טובים, בקצוות יש, לצערנו, גם מקרים של התעללות של הורים בילדיהם.

איך זה קשור לכלכלה? די פשוט: אם הילד נשאר בבית, נניח עם הורה (בניסוח PC, ברמה הפרקטית זה אומר ברוב המקרים (לא בהכרח כולם) שהאם נשארת בבית) אז הורה כנ"ל, לכאורה, לא עובד. העולם דווקא התקדם קצת בעקבות הקורונה ליותר עבודה מהבית ("עבודה מרחוק") אבל לא את כל העבודות ניתן לבצע בצורה הזו. אז אם יותר אמהות תישארנה בבית, ייתכן שזה ישפיע על שוק העבודה ועל הכלכלה.

אני לא מתיימר לומר לאחרים/ות מה נכון או טוב במקרה הזה, אבל יש לי השקפה משלי: אני מעדיף שאם יהיו לי ילדים, אז שהם יגדלו עם אמא בבית וכמה שפחות עם אלטרנטיבות (מעונות יום, גני ילדים וכד') לזה. בעניין החיברות, שהוא בהחלט דבר חשוב, אפשר לעשות זאת כשהילד כבר מספיק בוגר ולא חסר ישע או באופן יזום ללא קשר למסגרת.

יש כאן, כמו ביחסים בין אנשים בכלל, אגואיזם מסויים בפעולה (ע"ע "הגן האנוכיי"). לדעתי, אם או אב לילדים רוצים את טובתו/ה של הילד/ה/ים/ות שלהם יותר ממישהי (שוב, בד"כ זו מישהי) שעושה זאת כעבודה בשכר. כמובן שבכל מקרה, אין שום הצדקה ליחס מתעלל בילד חסר ישע (או לא חסר ישע) אבל עובדתית, לצערנו, זה קורה.

נחזור שוב לעניין הכלכלי, אפשר לטעון שביוקר המחיה הנוכחי חייבים שני בני הזוג לעבוד. יש כאן לדעתי מעין "מעגל קסמים" שכזה. ברגע ששני בני הזוג עובדים, כוח הקניה שלהם גדל ואם רוב הזוגות נוהגים כך, אז המחירים מתאימים את עצמם לכוח הקניה הנ"ל (התייקרות. יש גם קשר לאחוז ריבוי האוכלוסיה ומשאבי טבע מוגבלים) ואז משפחה בה האישה בוחרת להשאר בבית, עלולה להימצא בעמדת נחיתות מבחינה כלכלית (העניין מוזכר בסירטון הישן והדי ארוך (כשעה) הזה).

זה אספקט אחד של הנושא, אספקט אחר הוא הרצון של ההורה (שוב, ברוב המקרים זו האם) לפתח קריירה משלו/ה. אני לא חושב שאפשר או צריך "להכריח" מישהי להישאר בבית עם הילדים (זה צריך להיות האינטרס, ההעדפה הטבעית והרצון החופשי של הבחורה להעדיף להישאר בבית עם הילדים/ות). 

אז שוב, אין כאן ניסיון לומר לאחרים/ות כיצד לנהוג, אני מציג את תפיסת עולמי וסדר עדיפויות מסויים. חשוב לי יותר, מרווח של עוד X שקלים לתא המשפחתי, שאם יהיו לי ילדים אז שהם יגדלו בסביבה טבעית עם תשומת לב מספקת ולא שאצטרך לשלם למישהו/י זר שיעשה זאת. הכוונה, ככתוב, בעיקר לתקופת הגיל הרך.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אפתח בכך שאני בעד התקשורת. אני לא מאלה שאכנה אותה למשל "תשקורת"... לתקשורת תפקיד מכריע בקיום החברה. קצת כמו "מערכת עצבים" שמעבירה מידע בין חלקי הגוף או מדינה באנלוגיה. יחד עם זאת, זה לא אומר שהיא לא טועה לפעמים או שהיא חסינה מביקורת.

אתייחס כאן לכמה מקרים שקצת צרמו לי. אפתח ברחוק יותר בזמן: כשרק התחילה מחאת האוהלים בשד' רוטשילד ב2011, היה אתר חדשות ידוע ששם את הידיעה בראש הדף הראשי שלו, גם כשהיו שם כמה אוהלים בודדים ולפני שזה סחף אחריו ציבור רחב. הידיעה ממש לא ירדה מהאתר הנ"ל, גם כשהיו ידיעות הרבה יותר חשובות. בנוסף, לא זכור לי שמחאות דומות של חסרי דיור במקומות אחרים שגרו באוהלים זכו להתייחסות כזו או בכלל.

לאחרונה היה באתר חדשות אחר ידוע סיפור על הטרדה מינית לכאורה שהמעורבים הם אנשים מוכרים. גם שם הידיעה היתה בראש הדף הראשי ולא זזה משם ימים לא מעטים, למרות שהיו בזמן הנ"ל ידיעות שהן בוודאות יותר חשובות.

אינני ממעיט בחשיבות המחאה ההיא וגם, להבדיל, בעניין ההטרדה המינית לכאורה, אבל היתה לי תחושה בשני המקרים שמישהו/י/הם/ן מנסים/ות "לדחוף בכח" איזה סיפור. זה לא נראה לי דיווח לגמרי אובייקטיבי של אירוע.

אולי בגלל זה, אני מעריך את השידור הציבורי ("כאן") גם בגלל שהרמה שם (של הכתבים/ות וכד') היא לתחושתי מעט יותר גבוהה (אם כי לא בכל המקרים. זה היה כנראה נכון יותר בעבר), אבל בעיקר בגלל שהדיווח שם הוא, בד"כ, קודם כל ענייני.

בהקשר הזה אני חושב עוד שני דברים: אחד: חבל שאתר חדשות מרכזי (זה לא תואר שניתן לאתרי חדשות שוליים וכאלה יש רבים ובהתאם הרייטינג הנמוך שלהם בהשוואה למרכזיים) לא מבין שתפקידו, לעניות דעתי, הוא לא לדחוף איזה סיפור "בכוח" (מסיבות שאינני יודע מה הן) אלא לדווח כמה שניתן בצורה שקולה ואובייקטיבית שזה אומר גם לא לחזור על ידיעה מספר "בלתי סביר" של פעמים...

שניים: אולי היה רצוי ש"כאן" כשידור ציבורי יקימו אתר חדשות גדול, במנותק מעניין השידורים ברדיו ובTV, אתר חדשות אינטרנטי נטו שיהיה דומה במבנהו לאתרי החדשות המובילים אבל ישמור על רמה מקצועית ואובייקטיביות גבוהה ככל שניתן. במצב הקיים זה יכול להוסיף, כך נראה לי.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

מ.ב. (כמו "נ.ב." אבל בהתחלת קטע ): איזה כיף שהכבישים יחסית ריקים... אפשר לנסוע בלי עצבים. חישבו, באופן כללי, איזו איכות חיים טובה יותר היתה יכולה להיות כאן אם לא היה כאן "פיצוץ אוכלוסין"... ואני לא חלילה בעד "דילול אוכלוסיה" מושג של "קונספירטורים מתקדמים" (אני רק טוען ששני ילדים למשפחה זה די והותר ובוודאי שלא צריך (המדינה) לעודד יותר מזה) וגם אני לא בעד מגיפות חלילה. שתעבור ומהר. היא מסוכנת לכל אחד/ת.

אז נתחיל בשליש שנושרים: ככתוב כאן (כתבה באתר "כלכליסט") לפי מחקר מסויים, אחוז הנשירה הגבוה ביותר מלימודים אקדמיים באוניברסיטאות הוא ב"מתמטיקה ומדעי המחשב" (32%), אח"כ ברשימה: "מדעי הרוח הכלליים" (גם 32%..), "מדעי החברה" (30%), "חינוך" (18%), "אמנות ואמנות שימושית" (18%), "מדעים ביולוגיים" (15%), "עסקים ומדעי הניהול" (15%), "מדעים פיזיקליים" (15%), "משפטים" (14%), "הנדסה ואדריכלות" (13%), "מקצועות עזר רפואיים" (5%) ו-"רפואה" (2%).

נורא מפתה לי לומר שלימודי מתמטיקה ומדעי המחשב הם הכי קשים ולכן נושרים בהם הכי הרבה (כמי שבעצמו למד וסיים תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת ת"א, לפני "מיליון" שנה... סיימתי ב1989) ואכן מדובר בתואר בהחלט לא קל ועדיין אני לא חושב שזה שלמשל בלימודי רפואה יש רק 2% נשירה אומר שהלימודים שם קלים... כנראה שפשוט הסינון ללימודי רפואה (גם פסיכומטרית וגם בראיונות לסינון לפי אישיות) הוא עם רף גבוה יותר(? לא בדקתי, זה ממה שאני זוכר שקראתי), לכן רמת הסטודנטים שמתקבלים לרפואה היא, כנראה, הגבוהה ביותר ולכן אחוז הנשירה שם נמוך מאוד.

אגב, בכל זאת יש/היה סינון (אבל תוך כדי הלימודים במקרה זה, מה שלכאורה אכן תורם לנשירה). אני לא יודע מה קורה כיום, אבל בתקופתי רק מי שהשיג ממוצע 85 ומעלה במקצועות שנה ראשונה, שרובם (למעט אחד) היו במתמטיקה, יכול/ה היה להמשיך בלימודי מדעי המחשב (שרובם התרכז בשנים היותר המתקדמות של התואר). אם אני זוכר נכון מבין כמה מאות סטודנטים (שחלקם אולי גם לא התכוונו ללמוד מדעי המחשב, אלא מתמטיקה שימושית, סטטיסטיקה ועוד) רק כ70 השגנו ממוצע כזה והתקבלנו להמשך הלימודים במדעי המחשב (בתקופתי לא היה תואר נפרד למדעי המחשב. רק תואר משולב).

אבל, כן, זה אומר משהו. למשל כשבודקים IQ לפי תחום לימוד, אז שלא במפתיע מתמטיקה ופיזיקה בד"כ מופיעים בראש הרשימה (ראו למשל כאן וכאן). אני יכול לשער שיש גם דברים שקשורים לעת הזו, כלומר לאנשים של היום ולטכנולוגיה של היום, או בעיקר השילוב של שני הנ"ל. מתמטיקה למשל דורשת חשיבה שיטתית, דימיון, עומק, יכולת הפשטה, לוגיקה וכיו"ב. ייתכן שדור שגדל לתוך "עודף מסכים" יש לו יותר בעיות קשב וריכוז(?) מה שאולי לא מועיל לחשיבה עמוקה ושיטתית שנדרשת בתחום כמו מתמטיקה (מדעי המחשב (בשונה מרק מושג התיכנות "הפשטני") משלבים מתמטיקה וקשורים מאוד, למרות כמובן ההבדלים, לכן לא הזכרתי אותם בנפרד).

מנגד, למי שלומד/ת מתמטיקה ומדעי מחשב יש היום "ים" (או שמא אוקיינוסים) של מידע במרשתת. דבר שלא היה בתקופתי. אני זוכר, למשל, שלמדתי את הקורס המתמטי "תורת הפונקציות המרוכבות 1" כחלק מלימודי המתמטיקה. היה לנו מרצה ששלט היטב בחומר אבל לא היה קל לעקוב אחריו. בנוסף, למיטב זכרוני, לא היה אז ספר נפוץ בעברית לנושא. היו מעט ספרים באנגלית בסיפריה שרובם היו כבר מושאלים... מצב לא פשוט. ממש במקרה (או שלא(*)) החלטתי לברר אם יש לאוניברסיטה הפתוחה חוברות בנושא. הסתבר לי שבדיוק אז סיימו לכתוב טיוטה ראשונה לחוברות כנ"ל ושיש עותק (או שניים) בסיפריה של האוניברסיטה הפתוחה. איכשהו הצלחתי להגיע לשם ולהשאיל את החוברות/טיוטות הנ"ל (למרות שלמדתי באונ' ת"א, לא באונ' הפתוחה).

רק בזכות החוברות הללו הצלחתי להבין את החומר המורכב (בדמיון כלשהו לשם הקורס... למרות ששם הכוונה למספרים מרוכבים) ובמבחן המסכם בזמן שלדעתי משהו כמו 45% נכשלו (אני לא ממש זוכר את ה% המדוייק..) אני קבלתי ציון 85. זה לא בגלל שאני חכם יותר... זה פשוט מזל שהצלחתי למצוא החוברות לעיל. (*) כבר הכרתי את החוברות המצויינות (אז) של האוניברסיטה הפתוחה בגלל שמרצה אחר בקורס מתמטי אחר בשנה ראשונה אמר שהוא מלמד בדיוק לפי החומר בחוברות הללו, אז הוא ממליץ לרכוש אותן. כך עשיתי (וקיבלתי ציונים טובים אצלו (93 ו-84, בשני קורסים)) וכך המשכתי לעשות גם במקצועות אחרים שהיו בהם חוברות כנ"ל (לא תמיד היו).

ונעבור לשליש שחושבים ש"טוב" (או יותר מזה). הכוונה לסקר הזה (כתבה באתר "גלובס") שנערך ע"י "המכון הישראלי לדמוקרטיה". לפי הכתוב כשליש (31%) מהנסקרים חושבים שמצבה הכללי של מדינת ישראל הוא "טוב" או "טוב מאוד". 'פירוש רש"י': הרוב (69%) לא חושב כך... אני חוזר ל"מ.ב." מתחילת הפוסט... צפיפות האוכלוסין (שגוררת, רשימה חלקית: מחסור בדיור, פקקים, מחסור במים, אלימות, זיהום אוויר וסביבה ועוד) לא תורמת לרווחת האזרחים... מנגד לא מזמן נתקלתי בנתון די מעניין.

אם תשאלו את הישראלי הממוצע (לא החציוני... זה בהומור, אבל מיד יובן מדוע הזכרתי חציוני) מי יותר עשיר: אזרח אמריקאי או ישראלי? אני מנחש שרוב מוחץ יענה שהאמריקאי עשיר יותר ואכן אם נבדוק את העושר הממוצע לאדם בוגר (18<) נגלה שהעושר הממוצע כנ"ל בארה"ב הוא כ505 אלף דולר (דולר ארה"ב) לאדם, בעוד שבישראל הוא כ228 אלף דולר (פחות מחצי). עושר לאדם בוגר מוגדר כשווי כל הנכסים הכספיים והלא כספיים (למשל נדל"ן) פחות התחייבויות וחובות (משכנתאות, הלוואות וכד') שלו.

- אבל - אם נבדוק את העושר החציוני (למי שלא מכיר ולא קרא את הערך שקישרתי לעיל בויקיפדיה: חציון מוגדר כנתון שכמחצית מהאוכלוסיה מעליו והחצי הנותר מתחתיו, כלומר חציון הוא נתון שפחות מוטה לקצוות, למשל אנשים אולטרא עשירים יכולים להגדיל את הממוצע, אבל, כל עוד הם במיעוט, הם לא ישפיעו על החציון), אז אם נבדוק את העושר החציוני נגלה נתון מפתיע למדי: העושר החציוני לאדם בוגר בישראל (כ80 אלף דולר) גבוה (אמנם רק בקצת) מהעושר כנ"ל בארה"ב (כ79 אלף דולר). אני חושב שהיחס הזה היה נכון גם כשערך הדולר כאן (דולר לשקל) היה גבוה יותר, אז קל וחומר כעת. הנתונים הנ"ל הם משנת 2021.

אגב לגבי שאר העולם, לפי הערך הנ"ל, בעושר הממוצע כנ"ל ישראל במקום 23 בעולם ובעושר החציוני מקום 25 בעולם. לא כל-כך גרוע... אבל ברור שכסף אינו חזות הכל וכסף לבדו גם לא מתאר הכל, למשל כי יש נתונים חשובים אחרים כמו יוקר המחיה וכושר הקניה שמבטאים מה ניתן לעשות באותו עושר לכאורה. הסקטוריאליות בחברה הישראלית, שבאה לידי ביטוי ממש ברמה הגנטית (כמו שמוזכר כאן (בפיסקה האחרונה שם) לגבי נישואים. קבוצות שלא מתחתנות ביניהן) בוודאי לא תורמת לאיזושהי הרגשה של רווחה.

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].

אקדים ואציין (למי שלא קורא/ת כאן בד"כ) שאין לי ילדים (למרות גילי המופלג (60) ולמרות מאמצי חיפוש של עשרות שנים (נושא שאפשר לכתוב עליו ספר שאולי יכול להקרא "הטימטום של..." ("הצנזורה" מנעה פירסום של ה"..."... ))) לכן אין לי הכרות מקרוב איך תלמידי בתי הספר לומדים בזום (אני יכול לשאול חברים עם ילדים. לחבר אחד שלי יש כבר נכדים, אבל הוא במיעוט..).

אבל יש לי ניסיון אישי בלימוד בזום. מטעמים שונים לא אציין את שם המוסד בו למדתי קורס מסויים, רק אציין שזה לא מוסד שולי. כשהתחילה הקורונה ההרצאות הפרונטליות עברו לזום. אני כבר טענתי מזמן שלימוד בזום אינו באמת יעיל כי יש שיטות לימוד הרבה יותר יעילות. זה ממש לא נושא חדש, הוא קיים כבר לפחות 20 שנה - למידה מקוונת "אמיתית".

כוונתי שבמקום מרצה שמנהל את השיעור ומדבר אל התלמידים/ות, יש תוכנה עם תוכן אינטראקטיבי, קרי נלמד נושא מסויים בשילוב של סירטונים מוקלטים קצרים, טקסט ותמונות ואחרי כל קטע יש מבחן ידע (יכול להיות "שאלון אמריקאי" (לבחור מבין מספר תשובות מוכנות) או שאלה פתוחה (זה קל למשל במתמטיקה (וכד') כשצריך להזין מספר וכד'). אחרי הרבה קטעים, אפשר לעשות עוד מבחן מסכם ולתת עבודות לתרגול נוסף (תלוי בנושא).

יצא לי ללמוד בקורס כזה באתר בין-לאומי מסויים. הקורס (בניגוד גמור ללימוד בזום לעיל) היה מצויין, למרות שהחומר הנלמד היה מורכב וכלל הרבה משימות. היתרונות הברורים של לימוד עם לומדה הם רבים, למשל:

1. קצב לימוד אישי (בנוסף אם תלמיד/ה מתקשה בנושא מסויים, הלומדה אוטומטית יכולה להוסיף לו/ה הסברים ותרגולים).

2. מעקב של המורה אחרי כל התלמידים ויכולת להתערב פרטנית לפי הצורך בהסברים.

3. למידה "אסינכרונית" (דומה ל-1 לעיל) כמובן עם הגבלות של טווחי זמן סבירים. כל תלמיד יכול ללמוד, בערך, בזמן שמתאים לו/ה.

4. לומדה טובה יכולה אולי להעמיס פחות על תעבורת הרשת (אין צורך בוידאו "כל הזמן").

כמובן שיש גם חסרונות, כי אין למשל את אווירת הביחד וההקשר החברתי, אין את המשמעת או הסמכותיות של המורה, לכן אפשר לשלב בין שני הנ"ל, למשל שרוב הלימוד יהיה אינטראקטיבי עם לומדה ונניח פעם בשבוע יהיה מפגש זום לסינכרון והצגת בעיות/שאלות.

כמו בכל תחום גם כאן עלולים להיות אינטרסים חבויים. אני משער שלמורים (או למרצים במקרה של הקורס שאני לקחתי) יש אינטרס שיהיה להם תפקיד. אני ממש לא מבטל את תפקיד המורה/מרצה. ברור שהם קריטיים. אני רק טוען שאפשר (וצריך!) להתקדם ולשלב נכון את המרצה/מורה בתהליך. הם יכולים לעסוק יותר בשיפור התוכן הנלמד, לעזור אישית ונקודתית לתלמיד/ה וכד'.

כמו שמערכת נחיתה אוטומטית במטוס (ILS) לא מבטלת הצורך בטייס, כך (עם כל השוני) לומדה טובה לא מייתרת לגמרי את תפקיד המורה/מרצה. היא רק משנה אותו. בגלל שכאמור, אינני יודע איך תלמידי בתי הספר לומדים, אולי אני "מתפרץ לדלת פתוחה", אבל אם לא, היה לדעתי חשוב לכתוב את מה שכתבתי.

הפוסט הבא, יהיה בלי נדר, על "שליש נושרים ושליש חושבים שטוב+" (שליש נושרים מלימודי מתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטאות ולפי סקר מסויים רק כשליש מאזרחי ישראל חושבים שמצבה טוב (או יותר מכך)).

אני מחפש בת-זוג (מלאה ונשית)

כדרכי בקודש אני שם כאן את הציור של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג. אז הנה דוגמא לבחורה (דימיונית) שהיא בערך הטעם שלי, לפחות כללית עם דגש על מבנה גוף:

כאמור זה תיאור כללי (כלומר יש 'דרגות חופש' לטעם שלי ואין מודל אחד ויחיד) של מה שאני מחפש חיצונית בבת-זוג ומה מושך אותי. אני תמיד מדגיש שאני מחפש מישהי אך ורק למטרה רצינית (אז... אני חוזר על זה שוב). על הצדדים האחרים (שלא פחות חשובים) של מה שאני מחפש בבת-זוג כתבתי בקישור *הזה* . עלי כתבתי בקישור *הזה*  (שני הנ"ל מקושרים כאן בבלוג ברשימות מצד ימין). האי-מייל שלי (לבחורות מתאימות, או מי מטעמן) לפניות הוא [email protected].