| 3/2008
"תרבות הכסף" - "עגל הזהב" המודרני?
מהו כסף?
זה בעצם רעיון די יפה לכמת (מלשון כמות) ערך של מוצר או שירות וכד'. המדען
הדגול אלברט איינשטיין הביע בזמנו בנוסחא המפורסמת שלו
(E=mc2) את הקשר בין האנרגיה למסה וקבע שהם ברי המרה. אנרגיה אפשר להמיר
למסה ומסה ניתנת להמרה לאנרגיה (ע"ע פצצה גרעינית). עם קצת דימיון לנ"ל,
הכסף מוצא את היחס בין מוצרים ושרותים שונים, מעמיד אותם על אותו קו
התייחסות ומשקלל אותם, כך אפשר להמיר עבודה שדורשת איזו מידה של אנרגיה
ו/או מומחיות - דרך הכסף - לבעלות על חפץ מסויים וכד'. השיטה הזו מאפשרת
לאנשים לעסוק בפעילויות הדורשות התמחות (למשל בגלל שיש מישהו/הם אחר/ים
שמגדל/ים עבורם מזון) וכך חברה יכולה ליצור דברים גדולים ומורכבים יותר
ממה שחברה בה אין אירגון וכסף. במקום סחר חליפין (המבוסס על החלפת סחורות
שונות ולא כסף) מורכב ולא מדוייק (כמה שווה כיכר הלחם הזו? האם 200 גרם
סולת? או שמא אחד חלקי אלף עז?) יש את הכסף. עד כאן הכל טוב ויפה, כסף
במובן הזה הוא אמצעי שיכול לייעל את הסחר ולפשט אותו.
הכסף בתנ"ך
בהשקפת עולמי האישית כשאני דן במה שמצווה מה', מה שקובע בעיני הוא רק, או בעיקר, התנ"ך (כתבתי על זה משהו כאן). לא ערכתי חיפוש מעמיק, אולם במקרה מצאתי משהו שמצא חן-בעיני בתורה: בספר דברים פרק י"ז, פסוקים ט"ו-י"ז כתוב:
"שׂוֹם תָּשִׂים
עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ
תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר
לֹא אָחִיךָ הוּא. רַק לֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים
וְלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם מִצְרַיְמָה לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס וַיהוָה
אָמַר לָכֶם לֹא תֹסִפוּן לָשׁוּב בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה עוֹד. וְלֹא יַרְבֶּה
לּוֹ נָשִׁים וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לּוֹ מְאֹד"
כלומר ה' יבחר מי ימלוך על עם ישראל ובין היתר יהיה זה מישהו שאין לו הרבה כסף וזהב (וכן סוסים, כלומר מישהו שאין לו רכוש רב). זו נקודה מעניינת.
צריך כסף
כמו הרבה בדברים בעולמנו, יש בהם מידה מתאימה. בתחום הרפואה, למשל, יש
טווחים נורמליים להמצאות חומרים מסויימים בגופנו. לדוגמא, רובנו ודאי
שמענו על הכולסטרול,
מין חומר שומני המצוי בתאי גופנו ובכלל זה בדם. יותר מידי ממנו הוא מצב לא
טוב, אבל גם מחסור ממנו כנראה לא רצוי, הגוף צריך אותו. בדומה לכך,
לטענתי, הכסף: פחות מידי ממנו, מקובל על רוב האנשים, הוא מצב לא רצוי, אבל
גם יותר מידי ממנו, לדעתי, אולי בניגוד לדעה הרווחת, הוא גם מצב לא רצוי.
אמצעי או מטרה
נראה לי שבתרבות הקפיטליסטית שלנו, לא פעם, לא מעט אנשים מאבדים את ההבחנה
החשובה הזו שבין אמצעי למטרה. יש מי שהפכו את הרדיפה אחרי הכסף ולהשגתו
כמעט לחזות הכל, עד כדי כך שהכסף הופך אצל אותם אנשים דבר שכמעט "סוגדים"
לו. לא למדתי כלכלה (למעט איזה קורס וחצי) באוניברסיטה, אולי כי תמיד בתוך תוכי,
לא נמשכתי לתחום הזה, אבל לא מזמן שמעתי הרצאה של מישהו העוסק בתחום כלכלי
והוא דיבר על עסקים. בתחילת ההרצאה הוא הדגיש (עם הרבה רגש) שמטרתו של
עסק, לפי הבנתו, היא רק אחת: להרוויח וכמה שיותר - "למקסם רווחים" כלשונו.
זה שמטרתו של עסק להרוויח, אני מניח שזה ברור, אם הוא יפסיד הוא בדרך כלל
לא יוכל להתקיים מעבר לפרק זמן קצר. מה שלי קצת מפריע הוא הצורך הזה
"למקסם רווחים". שוב, זה כשלעצמו זה לא פסול, מה שעלול להיות פסול בעיני
הוא שהרווח עלול להפוך לחזות הכל, כשלא מביאים בחשבון שיקולים אחרים,
לעיתים חשובים לאין שיעור לאנושות, למשל ההשפעות ארוכות הטווח שיש
ל"מיקסום הרווחים" הזה על בני האדם, כאלה שבתוך עסק שכזה וכאלה שמחוצה לו
ואפילו על הקיום האנושי העתידי בכלל. דוגמאות לא חסר.למה לא לדון בלמקסם
(שוב מלשון מקסימום) את האושר של האנשים, את רווחתם, שביעות רצונם,
בריאותם, איכות חייהם וכד'? אולי יש באלה משהו קצת אמורפי או לא מדיד אבל
בכל זאת הם ראויים בעיני לא פחות מרק רווח כספי. מעל לכל אלה עומד המוסר,
שמהווה לטענתי תנאי הכרחי לקיום כל השאר.
כסף או משפחה?
מה יוצרת לנו תרבות כסף? בוודאי הרבה דברים טובים: טכנולוגיות חדשות
שמאפשרות לנו לנוע יותר בקלות ממקום למקום, יותר אמצעי בידור, רפואה
מתקדמת ועוד ועוד. לדברים הטובים האלה יש גם מחיר. התעשיה המפותחת מזהמת
את הסביבה, את האוויר ואת האטמוספירה, אבל מעבר לאלה, הפרטים שמרכיבים את
החברה משלמים מחיר על חיי הקידמה האלה. בספר "ימיה האחרונים של אירופה"
(שכבר הזכרתי כאן בבלוג לא פעם) מוזכרת הבעיה הדמוגרפית באירופה,
לאוכלוסיה המקומית שם, יש ריבוי נמוך, נמוך מזה שצריך כדי לשמור על הקיים.
פחות ופחות זוגות נישאים ומוסד המשפחה המקובל (אב+אם+ילדים/ות) הולך ונהיה
פחות נפוץ. אינני סוציולוג, אך ממה שאני מבין זה נובע בין היתר, מאורח
החיים המודרני, מסדר עדיפויות המעמיד את הקריירה (של שני בני הזוג) לפני
ערכי המשפחה המסורתיים, שהיו נהוגים זמן רב, עד לפני כמה עשרות (או
מעט יותר) שנים. זה לא רק באירופה, לדעתי זה אופייני לתרבויות מפותחות
נוספות. שוב, כמצויין לעיל איזון היא מילת המפתח, ריבוי מועט או ריבוי
מוגזם, שניהם עלולים להיות בעייתיים לאורך זמן.
הכסף המודרני ומשחקי סכום אפס
אם בעבר הרחוק הכסף שימש פשוט לצורך קניה ומכירה של מוצרים ושירותים, היום
יש תחומים שלמים שלא ממש מייצרים משהו (למעט כסף) ושמרוויחים ממנו, למשל
השקעה בבורסה או בבנק או בדרכים דומות, נכון שבעקיפין הכסף הזה יכול לשמש
למינוף התעשיה וכד' אבל השאלה האם תמיד זה אכן כך? מישהו סיפר למשל על שוק
המט"ח, גם כאן, לא מידע אישי, שמעתי על כך שיש מי שעושה מכך כסף. מישהו
אחר סיפר לי שזהו בעצם משחק סכום אפס, כלומר הרווח של אחד הוא ההפסד של
השני, זה הזכיר לי משחק קלפים (מעבר לסוליטר ודומיו במחשב, כבר הרבה
זמן לא נגעתי בקלפים)... תחומים וענפי פעילות, תורות ותיאוריות שלמים צמחו
סביב נושא הכסף והשקעתו. מזכיר לכם משהו לגבי האמור שתי פיסקאות אחורה:
אמצעי או מטרה?
אוטומציה ועבודה
הקידמה הביאה לאוטומציה של תהליכי יצור שפעם דרשו יותר כוח עבודה אנושי.
כך אולי נוצרו פחות ופחות מקומות עבודה, מנגד האוכלוסיה בגלל אספקת מזון
טובה, דווקא גדלה (בניגוד לאמור לעיל על צימצום הילודה, מדובר על עבר יותר
רחוק). עדיין אנשים רוצים וצריכים להרוויח משהו בעולם שבו כדי לאכול
ולהתקיים, אתה נדרש בדרך כלל (יש קצת יוצאים מהכלל) לכסף. ייתכן שאם היתה
ראייה של החברה (מבחינת נקודת המבט של שלטון למשל) לא רק (או בעיקר)
במושגים כלכליים, אלא במושגים אנושיים, כי אז היתה דאגה לתעסוקה לאנשים,
תעסוקה לא רק לצורך הכלכלה, אלא תעסוקה שתעסיק את האנשים (ע"ע רווחת
הציבור) ובמקביל תתרום לחברה.
הכסף ככח בעולם דמוקרטי
בשיטה הקפיטליסטית הנוהגת בימינו וכנראה שגם בעבר, נוצרו מעמדות של עשירים
ועניים. בעבר, בעידן טרום המהפכה הצרפתית, אצולות שלטו במדינות העולם, זה
כבר אמור להיות מאחורינו. כיום נהוג ברוב העולם המפותח שלטון דמוקרטי.
אנשים אמורים להיות שווים בפני החוק. השיוויון הזה מודגם בכוח ההצבעה של
כל אחד ואחת - לכל אחד יש קול אחד, לא יותר ולא פחות. עדיין ברגע שאדם
צובר הרבה מאד ממון הוא צובר בעקיפין גם הרבה כוח. הוא לא בהכרח מנצל אותו
ונכון שהחוק אמור להיות שווה בפני כולם ואולי הוא גם פורמלית כזה, אבל אם
ניקח דוגמא פשוטה של פשע: אדם פשוט שפשע סביר להניח שייאלץ להסתפק בהגנה
משפטית פחות טובה מזו של מי שהפרוטה מצוייה בכיסו - כבר נוצר חוסר שיוויון
וזו רק דוגמא אחת מתוך רבות. כלומר יש כאן מעיין סתירה בין השיוויון
שהדמוקרטיה אמורה ליצור לבין הכוח הפוטנציאלי הלא-שיוויוני שנוצר בעקבות
חלוקת הכסף. מצד שני אפשר לטעון שמי שהתעשר עשה זאת בגלל שלא מעט אנשים
אחרים היו מוכנים לשלם לו על משהו, כלומר "הבחירה" שיהיה לו הרבה כסף
נעשתה באופן, כאילו, דמוקרטי.
הגולם שקם על יוצרו?
מעבר לתרומה החשובה של הכסף להתפתחות ומעבר לחוסר השיווין והסכנה הקיימת
בהפיכת הכסף ל"חזות הכל", יש גם מצבים בהם בגלל החשיבות המכרעת שניתנת
לכסף, כלכלה עלולה להתמוטט ולגרום לבעיות קשות, כמודגם במשבר העולמי של 1929
אינני כלכלן או מי שמבין בכלכלה, אולם נראה לי שהבעיה האמיתית היא בשיטה
הכלכלית, לא חוסר מזון, לא חוסר כוח עבודה, גם לא צריכה להיות חסרה עבודה,
זו, לעניות הבנתי, השיטה עצמה. אפילו בימינו יש מומחים (לשם שינוי ממני ההדיוט) שצופים בעיות.
מודל אלטנטיבי?
לא פעם כשיצא לי לדבר על קפיטליזם, בן-שיחי מעלה כטיעון נגדי את כשלון
הקומוניזם - "תראה למשל את קובה" הוא עשוי להגיד. אכן מהמעט שאני מבין
בנושא, הקומוניזם נכשל כנראה מכל מיני סיבות. מנגד זה לא אומר שהשיטה
הקפיטליסטית היא השיטה הטובה ביותר. ראשית כמובן רצוי להגדיר מהו דבר
"טוב"? האם טוב הוא דבר ששורד כמה שיותר? האם טוב פרושו לתת חיים טובים
יותר לרוב יחסי, אבל לא לכלל? האם פרושו רווחתם/אושרם של האנשים? וכד'.
כדי לא לסטות מידי מנושא הדיון, אתמקד בכסף: פערים יש, היו וכנראה יהיו,
אם מסיבות אובייקטיביות, יש אנשים מוכשרים ו/או חרוצים מאחרים ואם מסיבות
אחרות. אם נכיר בכך שצריך לאפשר פערים (לעיתים כתמריץ למי שרוצה לשפר את
מעמדו) מחד ולהגביל אותם מאידך - נוכל לחשוב על מודל בו גם הרכוש וגם
ההכנסה של אדם תחומים בין איזשהו מינימום לאיזשהו מקסימום. בנוסף נדרוש
שהיחס בין המקסימום למינימום יהיה איזה קבוע (למשל עשר). כך נוכל להעלות
את שכר/רכוש המקסימום, רק כשנוכל להעלות את שכר/רכוש המינימום בהתאמה כך
שישמר היחס. זהו מודל אוטופי משהו. קשה למדי לגרום לשינויים במערכות
הקיימות. מצד שני זה לא מפריע לי להרהר בנושא... בנוסף ייתכנו, יש להניח,
רעיונות אלטרנטיביים נוספים לשיטה הקיימת.
אפילוג
אני אסיים את הפוסט/מאמר הזה באמירה שמיוחסת לדוד בן-גוריון (ושאני אוהב לצטט) ראש הממשלה הראשון והמנהיג הדגול של מדינת ישראל: "מדינת ישראל תיבחן לא בעושר, לא בצבא ולא בטכניקה אלא בדמותה המוסרית ובערכיה האנושיים".
אמנם הוא דיבר על מדינת ישראל ולא על שאר העולם, אולם אני מרשה לעצמי
להניח שדברים אלו בכלל ובפרט נושא העושר(/כסף) נכונים באופן גלובלי.
| |
|  כינוי:
בן: 62 |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
