שוב אני מרגישה מוזר. כאילו העולם נשמט מתחת לרגלי. לכאורה הכל הסתדר. אולי זאת הסיבה. כאילו אין על מי או מה לקטר. באמת? או שלא שמעתי חדשות יום אחד. מכל מקום אני מבולבלת מהרגיל מבחינה פיזית גם לא בסדר. היום פסח. ליל הסדר. אולי אני מרגישה מתח מסוים. טוב. פוס. רצות לי המון מחשבות בראש
אתמול היינו אצל אלעד. wawa כבר לא זוכרת אותי. היא שמנה וכבדה. איבדתי אותה לתמיד. העיקר שהיא חיה ומתפקדת. אני אראה אותה הרבה. אני חושבת. אני עומדת להיות סבתא. שרק יעבור בשלום הכל. זה בהחלט שינוי שאני לא יודעת מה יהיה בו. כבר סיבה להרגיש מוזר. גם היה לי מוזר להיות אמא. זה לא פשוט. זה המון אחריות. להיות סבתא פחות אבל גם. אולי זה זה
והמצב טוב? חיילינו חזרו מעזה והחמאס שוב משתלט עליה. הם נהרגו לשוא. החטופים לא חזרו. אצלנו שקט. לכאורה.
תכנית פינוי בינוי עברה עוד שלב. זה מבלבל אבל ממש. לא חתמתי עדיין. אבל אני לא יודעת כלום. נראה שמספיק סיבות יש לי להרגיש לא נוח ומבולבלת. טוב נעבור את הפסח הזה. נגיד חג שמח למי שצריך נעשה ליל סדר במלון נקי תרופות נעשה קניידלך אולי ינקו את החדר מדרגות צריך להתלבש בהתאם. מה זה בהתאם? בחול המועד ניסע לטייל. אולי. ננסה שוב את נחל ציפורי. ניסע לכנרת לים. זהו. חג שמח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
היפהפיה הנרדמת@