הכל חדש ונוצץ

15.4.24 הבן שלי בן 42

חוגגים לו? איך? ובכן. הוא הזמין את חבריו מרעים למסיבת יומולדת בגרג. הוא הזמין אותם יחד עם המדריכה. בגלל הגבלות בטחוניות היא לא יכלה לחגוג לו. אבל מותר היה לבוא ולחגוג במסעדה. איך שלא יהיה הוא לבסוף ביטל את החגיגה. ומה אומרים עכשיו? ההגבלות הוסרו. היא אמרה שנוכח ההגבלות הפגישה תהיה בזום. ועכשיו שהוסרו ההגבלות הפגישה תהיה בזום או אפשר ללכת למסעדה. יש לציין שיש להזמין מחדש רק אולי לא יהיה מקום. בינתיים אנחנו הולכים למסעדה רק אני אביו והוא. צריך להזמין מקום ולבטל בעת הצורך. 

אוף איזה כאב ראש. אמרתי לו לא לבטל את המסעדה. טוב בינתיים הוא עובד ואין קשר איתו כרגע. 

טוב. הכל הסתדר. עכשיו נקטר על הדברים הרגילים

יום חדש בוקר חדש ואני לא מאמינה. לא מאמינה שלפני שבוע הייתי בדרך אליו. לא מאמינה. נראה לי ככ רחוק. סה״כ שבוע. טוב. ידענו זמנים יותר טובים. עכשיו יש ניכור מסוים. לא יודעת אם זה סופני. אני צריכה להחליט. לגמור או להמשיך. לגמור זו החלטה שלי בלבד. להמשיך זו החלטה של שנינו. ובעצם אני לא יודעת מה הוא החליט. אני לא יודעת אם החליט לסיים או להמשיך ואם ההחלטות שלו נובעות מהמצב שלו. אני בכלל לא יודעת מה המצב שלו. האם הוא שבור או מתמודד. כבר חצי שנה אני בעמעום כזה. האם אתה אוהב אותי האם אתה כועס עלי האם אתה כועס עליהם? ברור האם המצב משפיע עליך? כן אני שוברת את הראש אבל חוסר הבהירות הזאת משפיע עלי. 

Ok מה לעשות כדי שהמצב יהיה ברור יותר? אני יכולה להיות החלטית. אבל אני לא. זה עצוב שאני לא. אני ממשיכה בחיים ללא קשר אליו אבל זה לא מספיק. אני נעה ונדה על הגלים. לאן שהם סוחפים אותי אני הולכת. זו הטעות שלי. אני חייבת להיות החלטית. אני לא מסוגלת. חבל. אולי מחר. אני גובה מעצמי מחיר כבד. טוב. לפחות אני יודעת מה הבעיה. זה גם משהו