| |
הכל חדש ונוצץ
אין לי הרבה מה לומר אבל אני לא סותמת את הפה |
 כינוי:
היפהפיה הנרדמת@ בת: 70
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2024
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 4/2024
עצבים
העצבים גברו עלי היום. אחת לכמה זמן אני משתגעת. וזה מה שקרה. החלטנו שהיום נוסעים לנחל ציפורי. אבל איפה זה? לא בעיה. יש וייז. אלא שהוייז היום לוקח אותי ללבנון ולגמרי לא מראה את המקום שאליו אני רוצה לנסוע. וכך נסעתי על עיוור. וכמובן הגעתי למקום אחר. באיזה שלב חזר הוייז והוביל אותי לדרך עפר. האוטו קיבל כמה מכות נאמנות והחלטתי שאני לא נוסעת לשם. נסעתי הביתה. בדרך עצרתי בתחנת דלק ששם היה איזה ערבי שאמר לי לנסוע לראס עלי. רשמתי בוייז ראס עלי והוא הביא אותי דרומה לכיוון יוקנעם. בשלב זה איבדתי את הסבלנות והטחתי בסוסון המסכן: אני יודעת למה בלבלת לי במוח עם ציפורי. זה כדי לא לנסוע לאלעד. רציתי לנסוע לאלעד ואתה המצאת תוכנית אחרת העיקר שלא אסע. חזרנו הביתה כועסים. מחר אני רוצה לנסוע לאלעד. מחר זה ברכבת. לא יודעת איזה תחנה. בספק אם הוא יסע. זהו. ככה זה שהעצבים גוברים עלי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
