מנסיעה על כביש חצי-משובש הגעתי לבור ונתקעתי בו לגמרי. אולי אני נוסע על ג'יפ 4X4 אבל ההילוך לא מתחלף לראשון ואני יושב ומסתכל על הכביש.

בגדול.

הסמסטר התחיל ויש לי רק קורס פרונטלי אחד. פוטרתי מהעבודה כי החברה פשטה רגל, אז אני מדבר עם המתחרות ואין קצה חוט כרגע. יש חופשת סמסטר עד סוף פסח אז למה לא ומצד שני צריך לסיים עם התואר הזה כבר ולחשוב מה הלאה. לעבוד? להמשיך לתואר שני? בתואר שני שאני רוצה דורשים ניסיון ומתברר שהוא לא כזה פרקטי כשלעצמו, אז מה הלאה? העו"ש סובל, אני משועמם למות והזמן לא זז.

חזרתי לחלום. ממוצע שעות השינה שלי הוא יותר מתשע שעות כל יום בסך הכל אבל אני עדיין קם גמור מעייפות כי מה זה משנה אם אני מתעורר יותר משלוש פעמים כל לילה? אני מתאמן רק פעמיים בשבוע בממוצע ובהתחשב בזה שחדר הכושר החדש שנרשמתי אליו במרחק של חצי שעה הליכה ממני זה לא נורא מ ד י.

קורה משהו? לא קורה משהו? הבדידות מתחתרת לה לאט לאט אל תוכי ולא מרפה. המטפלת אמרה שזה סתם בראש שלי ואני מאמין לה אבל מצד שני מה זה פאקינג עוזר? חשבתי שתוך כמה טיפולים אהיה כמו בן אדם אמיתי אבל מתברר שלא באמת. שום דבר לא ודאי אף פעם ולפעמים אני מקבל את זה אבל עכשיו אני מקבל את זה קצת טוב מדי. זה טוב? 

צריך לסיים עוד עבודות מהלימודים אבל השבוע לא עשיתי שום דבר. מבחירה. קמתי, התעצלתי, בזבזתי את הזמן וזהו. זה מרגיש די נורא ואני מרגיש את הקילוגרמים העודפים עליי וגם את המצפון העודף.

נמאס לי משאלות פתוחות, אני כבר לא מקווה לכלום ולא מצפה לשום דבר ורק מחכה שזה ייגמר כבר כדי שאוכל להתחפף מפה כמו שרציתי

מספיק