השכן שלי הביא גור בן שלושה חודשים. אין לו שום מושג איך לטפל בו.

הגור בוכה כל היום, והשכן צורח עליו שיפסיק כל היום.
זה משגע אותי שאין איזה קורס חובה לבעלי כלבים, אפילו משהו בסיסי ביותר,
רק כדי שהבעלים יוכלו להבין קצת יותר את הפסיכולוגיה של הכלב ואיך היא עובדת.
זה שתצעק על הכלב שלך לא יגרום לו להקשיב לך, אידיוט.

מאז שהתחלתי ללמוד אילוף אני רואה יותר ויותר טעויות שאנשים עושים וזה משגע אותי.
זה משגע אותי כי המון טעויות הן בסיסיות לחלוטין וממש פשוטות לפתרון, כל מה שצריך
זה זמן והקפדה, אבל לאנשים אין את הזמן או הרצון ואז הכלב שלהם סובל והם סובלים יחד איתו.
למה להביא כלב אם אין לך זמן לשבת איתו וללמד אותו על העולם?
בשביל מה? שיהיה לך צעצוע חמוד לחבק בלילה? וזה שהוא סובל, לא מפריע לך?

זה בעיקר משגע אותי כי יש לי את הפתרונות, אבל הם אלו שצריכים לעבוד ביומיום
ואני לא יכולה להציל את כל הכלבים בעולם לא משנה כמה אני רוצה.
אני גם לא יכולה להתפרץ לבית של השכן הזה ולהכריח אותו להקשיב לי.
לפעמים הייתי מעדיפה להיות חירשת.

-

אני סופרת את הימים עד שאוכל לחזור למחלקה להפרעות אכילה.
רק עוד קצת, רק עוד שבוע אחרון להחזיק.
יש לי המון דברים שאני רוצה לעשות ואני שמה לב שאני כובלת את האושר שלי
בכבלי זמן, אבל האופציה השנייה מזעזעת אותי.
עד עכשיו ראיתי שאני עושה את זה עם משחקי מחשב, אבל כשאני חושבת על זה לעומק,
אני מחכה להמון דברים שאני יודעת שיעשו לי טוב, במקום פשוט לעשות.
זה מין צ'ק ליסט מנטאלי שאני צריכה לסמן עליו וי לפני שאני יכולה לעשות משהו.
פעם זה היה מאוד ברור:
אכלתי 200 קלוריות? עשיתי ספורט שעה וחצי? מותר לי להתקלח.
היום זה יותר בכיוון של:
קודם אני צריכה לחזור למחלקה, אחר כך להרשם לפילאטיס, אחר כך לקנות נעליים ורק אז פדיקור.


אני מתעבת את איך שאני נראית. מאז שהתחלתי להשתמש בfunction of beauty השיער שלי
רך ונעים ונראה מושלם, וזה רק מדגיש את כמה שהפנים שלי מזעזעות.
על הגוף אני אפילו לא רוצה לדבר.
אני מפחדת ששום כמות של טיפולים ושום כמות של שיעורי פילאטיס לא יעזרו לי עם הבעיה האמיתית שלי:
אני אף פעם לא מרוצה מעצמי.
בתרפיה באומנות היינו צריכות לצייר את הפחד הכי גדול שלנו, ואני חושבת שהפחד הכי גדול שלי הוא להיות
פגיעה וחסרת אונים. שום כמות של פרוזאק לא תקח ממני את הפחד הזה ואני חושבת שהתקלקלתי לנצח.

לפעמים אני רוצה להסיר בניתוח את הקיבה שלי בשלמותה. לחיות על אוויר ואור שמש וטיפות של גשם.
לפעמים אני רוצה להיות מוח בצנצנת. אני בעיקר רוצה לקבל כבר את הטופס 17 הארוך כדי שאוכל
לטפל בעצמי ולשפוך שם את כל הזוהמה הנפשית הזו כדי שאוכל להיות קצת פחות מגעילה.

אני רוצה להיות מהבנות האלו שתמיד מריחות טוב.