|
 כינוי:
קיסה בת: 27
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2021
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 3/2021
לפעמים אני רוצה לכתוב בקבוצה אבל אני מרגישה מאוד לא נוח.
אני מרגישה שמה שיש לי לומר לא חשוב או לא מעניין או לא מדוייק או לא כל דבר אחר.
אני תוהה אם יש בזה איז... אולי לא. אולי זה פשוט ככה.
ביומיים האחרונים ביליתי שעות בצמיחה אישית ויש לי הרבה יותר מושג מה הייתי רוצה להיות.
אני זוכרת שבתור נערה מנעתי מעצמי דברים כאלו, אבל אם לומר את האמת גם ככה לא היה לי
עניין גדול בזה. כלומר, היה לי, אבל לא כלפי עצמי? או שאולי פשוט חשבתי שאין טעם?
אני לא ממש זוכרת למה בדיוק. אולי זה פשוט שילוב של הכל.
אני עוד שנייה מסיימת את כתום זה השחור החדש ואני רוצה לעבור לאנימה אחר כך.
כבר יש לי אחת מוכנה בנטפליקס שאני ממש מצפה לקראתה.
יש לי פתאום רוטינות וזה מרגיש מאוד בריא. אני חושבת שזה מה שהפסיכיאטר אמר אז,
שההתעסקות הספציפית הזו ביופי וחיצוניות היא בריאה?
אני רואה את זה עכשיו. אני רואה איך מניקור וקרמים וקצת איפור גורמים לי להרגיש מדהים,
כל ההוויה שלי מרגישה בטוחה יותר ויציבה יותר מאשר ההתעסקות במשקל, קלוריות והיקפים.
עדיין, אני כל כך כל כך רוצה להיות קטנה ולהפטר מהזרועות המגעילות שלי ולהרגיש קלה יותר.
לפעמים בא לי לקחת מספריים ופשוט לגזור את כל העודפים האלו.
בא לי לעשות חתך ענקי ולהוציא את השומן עם כף.
בא לי.
(ובא לי לעשות את כל הבולמוסים האפשריים אי פעם כדי להגיע לחצי טון ושאף אחד בחיים
לא יצליח להגיע אליי מתחת לכל השכבות)
(לפעמים אני מסתכלת עלייך ואני מתה מפחד להיות כמוך, ואז מקנאה בטירוף, ואז נבהלת שוב)
(זה נורא לומר, אבל לפעמים את המוטיבציה שלי)
(סליחה)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
