|
 כינוי:
קיסה בת: 27
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2021
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
| 3/2021
אחת הנשים במכון אומרת שהיא תופסת את הפרעת האכילה שלה כהתמכרות.
שמעתי את זה הרבה בזמנו, כשעוד היה פופולארי להיות "אנה" בישראבלוג.
יש תפיסה דומה לגבי חתכים ופגיעה עצמית.
במכון לא מאשרים אבל גם לא שוללים את ההנחה הזו, וממש הייתי רוצה תשובה קונקרטית.
אני חושבת שהם גם לא אוהבים את המיינדסט הזה בגלל שלהבדיל מהרבה התמכרויות אחרות,
מאוכל אי אפשר וגם אסור להגמל.
אני לא יודעת לגבי אוכל, אבל אני בהחלט מרגישה מכורה לפגיעה עצמית.
אני שומרת על הכלים האלו להתמודדות חזק וקרוב, הרבה יותר קרוב מאשר אנשים שאני אוהבת
או ערכים שאני מאמינה בהם. אם לוקחים ממני את הכלים האלו, את הצומות והבולמוסים
והשקילות וההמנעויות, אני מרגישה כמו אדם בלי עור בחדר מלא באש.
המשימה השבועית שלי היא לחזור לכתוב יומן אכילה ואני שמחה מזה מאוד,
כי בפעם שעברה זה מאוד עזר לי לנהל דיאלוג עם עצמי ולעשות עבודה ביני לבין המוח שלי.
הייתי רוצה לכתוב יותר בבלוג, גם. או בקובץ וורד או וואטאבר. אני צריכה לדבר לעצמי
יותר ואני יודעת שזה חלק מהטיפול אבל אני מרגישה כמו זו שאמרה שממש קשה לה לכתוב.
(גם נשקלתי היום בפגישה הפרטנית והיה רגע שנבהלתי בשביל הצד המצמצם אבל התנחמתי
בטירוף בשביל הצד האימפולסיבי. אני ממש מרגישה רגועה יותר וזה מפחיד אותי.)
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
