| 1/2005
 פרק שלישי
סתיו התעוררה לקול פרסות סוסים. היא הצטנפה במקומה וקיוותה שלא יבחינו בה.
"השדה הזה שומם לחלוטין" אמר אחד הרוכבים. היו שם שני סוסים גבוהים, מהירים ויפים. עליהם רכבו שני אצילים למראה, אם כי סתיו לא יודעה זאת. היא מעולם לא ראתה אנשים רוכבים על סוסים. זה נראה לה התאכזרות.
"כן.." אני השני. "כדאי שנצא מכאן בקרוב. כבר, מה, חמש שנים שאני מחפשים את הנמלט ההוא? נתנו לו לראות את אישתו, והוא ברח".
הראשון הינהן. "מספרים שנדד בטבע... אני לא יודע איך יכל לשאת את הבדידות".
השני הוסיף:"נראה לי, שלעולם לא נמצא אותו. כדאי שננוח מעט על הסלע", אמר, והחווה בידו לעבר הסלע שסתיו הסתתרה מאחוריו. שניהם התישבו בראש הסלע דפיקות ליבה של סתיו הואצו פי כמה.
'אני לא יודעת מה לעשות...' חשבה, וליבה המשיך לדפוק.
'מה אעשה?! או, מה אעשה?!'
היא לא ידעה מדוע, אך חשה סלידה עזה כלפי הגברים.
'מה אעשה...'
| |
פרק שני
החורש היה סבוך ומלא שורשים מפותלים ומסוקסים, שגרמו לסתיו למעוד כשעברה מעליהם. העלים על השיחים והעצים היו שונים ומשונים: חלקם גדולים ורחבים, שנתנו מצילם לסתיו כשהתיישבה לנוח, וחלקם קטנים ומחוספסים. חלקם היו מרירים ועבים, וכשסתיו שברה אותם ומרחה על פצעיה הכאב נחלש, וחלקם מתוקים מעט. חלק מהפירות היו גדולים, וחלקם קטנים, וכשסתיו מעכה בלשונה ומצצה העניקו לה תחושת שובע. לעיתים הייתה קוטפת פרי גדול ומשליכה בעוצמה על השביל לפניה, ואז לועסת בתיאבון את החתיכות. בעיקר אכלה פירות, ואלה, למזלה, היו מצויים שם בשפע, ואף הרוו את צימאונה. לעיתים פגשה בשיח עם עלים – כמה מוזר – הראויים למאכל (לפחות בשביל ילדה שכל חייה ניזונה ממה שהציעה הטבע בנדיבותו הרבה), ואז הייתה קוטפת ענף ממנו ושומרת עימה. רגליה היחפות מעכו את העלים היבשים והפירות הזעירים, והתקדמו עוד ועוד לאורך השביל. היא לא ידעה בעצם לאן היא הולכת. היא רק יידעה, שלשבת במקום אחד אין היא מסוגלת, והיא חייבת לנדוד. היא רצתה למצוא את אביה. 'הוא בוודאי מחפש אותי ומתגעגע אליי' חשבה לעצמה, ורוחה הייתה מתרוממת מעט. היא ניסתה להתחמק מהכפרים, פחדה. מעולם לא ראתה כפר, ואביה השתדל לחמוק מהם. הוא סיפר לה על כפרים: מספר בתים מקובצים יחדיו, ובדרך כלל יש במרכזם באר מים. מעין בור עמוק שמוציאים ממנו מים עם דלי. אביה אינו רצה, ככל הנראה, שסתיו תראה כפר. סתיו לא יידעה מדוע, ופעמים רבות ניסתה להוציא ממנו פיסת מידע מדוע אין הם כמו כל בני האדם, גרים בכפר, מגדלים צאן או טווים צמר לפרנסתם. היא אהבה את חיי הנדודים, אך הייתה סקרנית לדעת מדוע היא חיה חיים אלו – וקיוותה שתצליח לפתור תעלומה זו.
החורש היה גדול, יחסית לחורש – אך לבסוף יצאה ממנו. הרוח נשבה באוזניה ובידרה את שימלתה. מישור רחב נפתח לפניה, ובקצהו הרים גבוהים נושקים לרקיע. צמחי בר שונים מצמחיית החורש, נמוכים וקוצניים היו מפוזרים בשדה והאדמה הייתה קשה יותר. הם לא נראו רעננים וסתיו חששה שלא ירוו את צימאונה, כצמחים הצומחים בחורש. השדה הפחיד אותה מעט, והיא חשבה שמאחר ואינה הולכת למקום עם מטרה כלשהי – תוכל לחזור לחורש, ללכת בכיוון אחר ולצאת ממנו במקום מעט נחמד יותר, אך החליטה להתיישב מאחוריי סלע גדול שבלט מלפני בתחילת השדה. היא פסעה לעברו. האדמה החמה שרטה את אצבעות רגליה והשיחים הנמוכים גרדו את רגליה החשופות עד זוב דם. המשיכה ללכת עד שהגיעה לסלע הגדול, אך מקרוב לא נראה כה גדול. היא התיישבה מתחתיו והתנשמה בכבדות, אך לא הבינה מדוע. היא השעינה את ראשה על הסלע, ונרדמה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
