מזל טוב, ישרא-בלוג! הגעת לגיל הכי מרגיז בעולם - 15!

עכשיו יתחיל השינוי האמיתי. הגוף שלך יתחיל להשתנות, הקול יתחלף תוך כדי דיבור, תהיה אידיוט חרמן שלא יכול להפסיק לחשוב על המין השני (או על אותו המין, אני אוהבת אותך כמו שאתה), תתחיל להצהיר הצהרות אופנה עם כל מני בגדים מכוערים שתהיה בטוח שיושבים עליך יופי, לא יהיה אכפת לך מאף אחד חוץ מעצמך, תדבר כמו מטומטם או תמלמל כשלא תדע מה להגיד, תטרוק דלתות ותצעק שאף אחד לא מבין אותך, תעריץ אמנים שבעתיד תתבייש להודות שהערצת...

האאאאא גיל 15, אילו זמנים...

קונפוציוס אומר שמי שמגיע לגיל 15, הוא בדרך הנכונה אל גיל 16. הנה העצה שלי: אל תמהר להתבגר, ישרא-בלוג. תיקח את הזמן ותהיה בן 15 לפחות למשך השנה הקרובה.

ולא רק פניני חכמה ועצות צעצוע הבאתי לך, גם הכנתי לך מתנה. אתה הולך לחטוף הרבה התקפי לב קטנים בדרכך אל הבגרות, אז אספתי בשבילך את 15 המועדפים עליי. מי יתן ולעולם לא תחווה אותם, אבל אל תהיה כל כך בטוח.

1. לנצח בויכוח שקיימת עם מישהו לפני יומיים, שנמשך כל הזמן הזה בתוך הראש שלך, אחרי שכבר חווית תבוסה כואבת בויכוח עצמו.

2. למשש את הכיס שלך ולא להרגיש את הטלפון. אותה תחושה בקשר למפתחות. אם אני אגע בכיס שלי למשל, ולא ארגיש את המצית ואבין ששכחתי אותו באיזה מקום, ינחם אותי למשש ולהרגיש שהטלפון והמפתחות עדיין שם.

3. כשנשארה חתיכה אחרונה של פיצה ואתה ממש רוצה אותה אבל אכלת כבר חצי משפחתית ולחבר שאכל איתך יש עליה זכות קדימה. או גרוע מזה: פיצה שלא חתוכה ישר ואתה מתלבט אם להיות חצוף ולקחת את החתיכה הגדולה.

אנא, עובד פיצריה יקר... תעשה טובה, תחתוך את המשולשים ישר. אתה מנסה לסכסך בין כל החברים שלי?

4. להתעורר שתי דקות לפני השעון המעורר, ולדעת שבכל רגע הוא אמור לצלצל. או גרוע מזה, להתעורר שעה אחריו ולראות 20 שיחות שלא נענו מהבוס שלך.

תוך ריצה לעבודה אתה מנסה לחשוב איזה קרוב משפחה דמיוני תוכל להרוג או מה תוכל להגיד שיהיה פחות נורא מ: "סליחה על האיחור, יש לי מיומנות ניהול זמן נוראה ואפס אוריינטציה או תיאום זמן-מרחק. או היגיון בריא."

5. לנסות להדליק מנורת שולחן או להפעיל את הקומקום החשמלי והוא לא עובד, אבל אז לבדוק את החשמל ולגלות שמישהו ניתק אותו מהשקע כדי להטעין את הטלפון שלו. תאמינו לי, זה קרה לי. מה הלאה? נכד ינתק את סבא שלו ממכשיר ההחייאה כי נשאר לו 1% סוללה בטלפון?

6. אחרי מבחן, לשמוע את החברים שלך מתווכחים ביניהם אם התשובה היתה 45 או 47 ולך בכלל יצא 12-.

אתה קולט שהם מדברים על התרגיל ואתה נראה כמו כלב ששומע חתולים אומרים "מיאו מיאו." אתה יודע ש"מיאו" פירושו "ווף ווף" בשפת החתולים, אבל אתה עדיין לא יורד לסוף דעתם.

7. כשמישהו שם אותך על הולד בטלפון בדיוק כשאתה נכנס לאוטו ואין לך דיבורית.

אתה לא רוצה לנתק לו אז אתה יושב שם באוטו ומחכה, כמו אידיוט, חושב מחשבות שבחיים לא היית חושב אם לא הזמנים המתים האלה בחיים. תוהה לעצמך איזה שונה היה העולם אם היטלר לא היה נדחה על ידי בית הספר לאמנויות, או שואל את עצמך אם אדם ממש טיפש נהיה סנילי, איך אפשר לדעת? ואז כשהוא חוזר אליך, אתה שוכח עם מי דיברת ועל מה: "אה? כן כן... אני איתך."

8. לשחות בים ופתאום להחליק על סלע שצץ בקרקעית משום מקום.

אף אחד לא באמת שם לב שזה קרה לך, אבל אתה עדיין מרגיש כמו אידיוט, כי פתאום הראש שלך נחבט במים במן תנועה מגושמת ואתה מסתכל מסביב כאילו מישהו בכלל עסוק בלהסתכל עליך.

9. לגווע ברעב, ועד שסוף סוף המלצרית מגיעה עם האוכל, היא מגלה שהיא התבלבלה בשולחן, מתנצלת ומעבירה אותו לשולחן אחר.

"אני לא אזרוק עליה מזלג. אני לא אעשה סצנה." אתה ממלמל לעצמך מעבר לשטפי הריר הניגרים מבין שפתיך. "שתלך לעזאזל".

10. כשמישהו נכנס לך לחדר אחרי שכבר נכנסת למיטה ולא סוגר אחריו את הדלת.

ההחלטה היא קשה, האם לצעוק אליו שיחזור מיד ויסגור את הדלת יהיה מאמץ כביר יותר מלקום ולעשות זאת בעצמך? ואולי אוכל לרוץ מהר, לסגור אותה ולחזור לתנוחת השינה עוד לפני שאבין שקמתי בכלל? בסוף תקום כשאתה ממלמל בעצבים בהליכה מהירה וסוגר בעצמך את הדלת. לא. לא סוגר... טורק! כדי שישמע וידע מה הוא עשה!

11. ללכת ברחוב ופתאום להרגיש שהנעל נדבקת למדרכה. אתה יכול להתפלל עד מחר, "בבקשה שזה יהיה רק הדמיון שלי..." ואז אתה מרים אותה, וחרא טרי מופיע מתחתיה. או מיתרים של מסטיק.

12. כשאתה מסיים לערוך עבודה ארוכה במחשב, או למלא דו"ח מתיש, או לכתוב פוסט בישרא-בלוג, ופתאום הסוללה שלך מסתיימת והמחשב נכבה. יש את הדקה הארוכה שלאחר מכן שהלב שלך דופק בקצב פראי בזמן שאתה מחבר אותו מחדש למטען ומחזיק אצבעות ומתפלל לכל אלוהי הטכנולוגיה שאתה מכיר, שהעבודה נשמרה אוטומטית לפני שזה קרה.

13. בנות: כשאת מתרגשת לקראת נסיעה ארוכה ורוצה שהכל יהיה מושלם, מכינה תיק ועושה טלפונים, ובבוקר של הנסיעה את מקבלת מחזור. זה הרגע של התקף הלב, כי את יודעת שעכשיו, את כל היום הארוך הזה את תבלי בכאבי תופת שאת לא יכולה לשתף בהם את אף אחד, בעיקר לא חברים גברים שלא מבינים למה את מתקפלת כל הנסיעה. ומה הפלא. גברים לא מתחשבים בנו כשאנחנו במחזור, כי בכל הפרסומות של הטמפונים, זה נראה כמו גן עדן עלי אדמות.

14. למהר לצאת מהבית ואז לתקוע את הרגל היחפה שלך בקצה של שולחן בדיוק בזרת. אתה יודע שאתה שמת שם את השולחן ושאתה תקעת שם את הרגל ושכל האחריות היא עליך, ואתה עדיין תקלל את השולחן ואת הרגל ואת הזרת הקטנה שכל תפקידה בעולם הזה הוא להידפק על ידי שולחנות וחוץ מזה היא אף פעם לא הועילה לך בשום דבר.

15. להוציא ג'ינס ממכונת הכביסה ולגלות ששכחת בכיס נייר טואלט מקופל או שטר של 100 שקלים. השטר ישרוד, אבל הטישו... טרור.

אז לסיום, ישרא-בלוג: החדשות הרעות הן שאתה זוכה להיהפך לבן 15 רק פעם אחת, אבל החדשות הטובות הן שאתה צריך להיות בן 15 רק שנה אחת וזהו.

בוקר טוב קוראים יפים שלי!

אתם קוראים בלוגים בזמנכם הפנוי, מה שאומר שאתם אוהבים מילים, מה שאומר שאתם אוהבים ספרים - גם אני אוהבת ספרים, אני די בטוחה שכולם אוהבים ספרים... הם רק לא יודעים את זה.

אני קוראת הרבה, למרות שלפי המבחן של Staples שבודק ?What speed do you read אני כנראה ברמה של תלמיד בכיתה ו' (יאמר לזכותי, המבחן היה באנגלית) אז אני אולי לא קוראת הכי מהר...

אנחנו כותבים וקוראים ומייצרים ומשווקים ומוכרים וקונים ספרים כבר אלפי שנים... מי שלא חי במימד הזה יחשוב שכבר מצאנו את הדרך היעילה ביותר לבצע את התהליך, שיש לנו את כל הידע שאפשר לרכוש מניסיון בנושא, ולמרות זאת - יש כמה דברים שאשמח לדון בהם עם חברות הוצאה לאור!!!

אז עורכים, מו"לים, אנשי שיווק, מוכרי ספרים וכן, גם סופרים - הפוסט הזה מוקדש לכם בהרבה אהבה, ואל תעלבו אם אצעק עליכם ואולי בטעות אירק עליכם, זה בא מתוך תשוקה בוערת.

שימו לב, כי זה חרא חשוב:

1. תקצירים.

אז כולם יודעים שאני מרוששת, אין מה להתבייש, וכל זה למרות שיש לי שתי עבודות - הסיבה היא שאני אוהבת לבלות את זמני בחנויות ספרים. אני יכולה לעמוד שעות ולעלעל ולהסניף את הדפים... כדי לדעת אם אני רוצה לקנות ספר מסוים או לא, אני בדרך כלל בוחנת את הכריכה ואת הפונט, קוראת את הביקורות וכמובן את התקציר שמאחורה.

אז למה... למה שתשימו ספוילר ענק בתקציר שמאחורה - למה?! אני לא רוצה לקרוא חצי ספר והדבר שאני יודעת שאמור לקרות עדיין לא קרה אבל אני יודעת שהוא אמור לקרות כי קראתי אותו מאחורה בעמודה של איזה שתי פסקאות; זה באמת כל-כך קשה להימנע מספוילרים בטקסט הזה? למה שתעשו את זה?!

חוץ מזה, לפעמים, בעיקר בקלאסיקות או ספרים פופולריים שמלמדים בבתי ספר או משהו כזה, יש שאלות. לפעמים זה בסוף הספר ולפעמים, לרוב חכמתו של העורך, על ג'קט של ספרים עם כריכה קשה. והשאלות הגאוניות האלה מרצדות לך מול העיניים על הנייר ותוכנם הוא: "האם אתה חושב ש*ספוילר ספוילר* היה *ספוילר* או *ספוילר* ומדוע?"

עורכים - תהיו חכמים! תחשבו על הדברים האלה!

2. סדרות.

מטריף אותי על דעתי אם ספרים בסדרה מסוימת אינם מתואמים כולם אחד לשני. (דרמטי... אני יודעת.)

הנה דוגמא ממדף הספרים שלי:

סלחו לי על האיכות הגרועה, טלפון ישן. בכל מקרה, שלושת הספרים האמצעיים הם סדרה בשם Hash Hash שהומלצה לי על-ידי המוכרת בחנות - אז קניתי את שלושתם. למה? כי אני פתיה וקל לעשות עלי כסף בתעשיית הספרים.

הספר הראשון הוא Hash Hash, השני Crescendo והשלישי Silence. יש גם רביעי אבל אין לי אותו. שלושתם מעוצבים באותו הסגנון עם ציורים די מגניבים בכריכה ונראים טוב. במיוחד הראשון, אם הייתי ספר הייתי מתחילה איתו. אני בטוחה שחלק מההתלהבות שלי היתה המוכרת, שלא הפסיקה להדליק אותי ולהגיד, "זו סדרה מדהימה! את חייבת לקרוא אותה ואז לחזור ולהגיד לי מה חשבת!!!" אבל חלק מזה זו הכריכה, כן. אני זונת ספרות.

עכשיו, שמתם לב שהספר האמצעי גבוה יותר בסנטימטר אחד משני הספרים האחרים? - כי אני מיד שמתי לב. זו הסיבה היחידה שחשבתי לא לקנות את הסדרה. חיפשתי בכל החנות וגם גררתי את המוכרת למחסן כדי שתבדוק אם האמצעי אולי שייך למהדורה אחרת - לא! זו אותה מהדורה, אותה הוצאה, אותה שנה! הם פשוט עשו טעות - ועד היום, כשאני רואה את הספר המגודל המסכן הזה מביט על כל שאר הספרים מלמעלה, חלק קטן ממני מת בפנים.

אני יודעת שלרוב האנשים לא אכפת, אבל לי אישית זה מאוד חשוב. כשמדובר בסדרה, אני אוהבת שכל הספרים הם באותו הגובה - זה יפה יותר וככה גם אפשר לדחוס עוד ספרים מלמעלה כי בואו נודה בזה, המדף תמיד קטן מדי. ההוצאות הישראליות בדרך כלל מוציאות את רוב הספרים בגובה אחד שווה, לא רק בסדרות, אלא באופן כללי. זה נחמד. אבל האמריקאים אוהבים לגוון בגדלים שלהם אז לפעמים אני מוצאת את עצמי עומדת בלי כוונה מול הספריה ומסדרת את הספרים לפי הגובה כמו מפקד גדוד.

יש עוד דבר מרגיז בסדרות - שאני לא יודעת שהן סדרות.

אם הספר שקניתי שייך לסדרה, אני אעריך מאוד שאם תוכלו, תעדכנו אותי. כבר קרה לי שקניתי ספר ונורא התלהבתי וכשהגעתי הביתה ועידכנתי בGoodreads שקניתי אותו (תמיד עושה את זה), אני מגלה שזה הספר ה#16 בסדרה כלשהי. יופי. עכשיו אני תקועה עם ספר אמצעי בספריה שלי, אז יש לי שתי אפשרויות: או שאקנה את 15 הספרים שלפניו כדי לרצות את האובססיה החולנית שלי למדף ספרים מושלם ואז תוך כדי שאקרא את הסדרה (אם אוהב אותה בכלל) אקנה את הספרים האחרים ואאלץ לקצץ בכסף לאוכל, או שהספר הזה לנצח יציק לי בעין, עומד כך בודד בלי אחיו הגדולים או הקטנים.

למה לא לרשום, בכמה מילים או רק במספר, בהתחלה או בעמוד השדרה או איפה שבא לכם - "זה הספר ה*מספר כלשהו* בסדרה הזאת והזאת"... תעשו מאמץ.

3. כריכות.

אין לשפוט ספרים לפיהן, אבל אם הספר הוא פנטזיה גבוהה ואתם תוקעים על הכריכה איזה ציור מפוברק שמצאתם באיזה אתר של פאנפיקשן - אל. לא על ספר פנטזיה גבוהה, פליייז. הספר יכול להיות עמוק ופילוסופי ומדהים אבל אני לא אחשוב שהוא טוב על סמך הכריכה. למה להרוס, חבל.

עוד כמה ענייני כריכה שמציקים לי:

# כריכות של ספרות נוער תמיד נראות אותו הדבר: אישה עם שמלה לבנה, אישה עם שמלה צהובה, אישה עם שמלה כחולה מחזיקה מטריה, אישה עם שמלה מחובקת עם גבר שלא לובש שמלה, וכמובן האהוב עלי - בחור חצי עירום עם קוביות נוטפות זיעה ושיער מתבדר ברוח דמיונית... אני לא רוצה לראות את זה. טוב, על מי אני עובדת, אני כן רוצה לראות את זה - אבל לא בתור כריכה קלישאתית לספר שבו בחור מזיע עם קוביות לא מופיע אפילו פעם אחת. אתם טוענים שזה מה שמושך ילדות לקנות את הספר - נה-אהה. אתם פשוט תוקעים את זה כמעט על כל ספר אז יוצא שמזה מורכב רוב מדף הספרים שלהן. אלה ספרי נוער - הן נוער. לא אשמתן. הרי לא כל ספרי הנוער מספרים את אותו הסיפור, אני צודקת?

# ספרים שנראים כמו דמדומים אבל הם לא - ראיתם שדמדומים מכר אז חשבתם, "אולי נמכור עוד ספר שנראה בדיוק כמו דמדומים, אנשים יתבלבלו ויחשבו שזה זה ויקנו אותו ואז תהיה להם הפתעה כשהם יגיעו הביתה והם בכל זאת יקראו אותו" - זה לא עובד ככה, בשם אלוהי השיווק.

# אנשים אמיתיים בכריכה - למה, למען השם, תצלמו אישה שלא עונה אפילו קצת לתיאור הדמות הראשית ותתקעו אותה על הכריכה? מה קרה ל'לדמיין את הדמות בראש'? איפה הייתי כשזה יצא מהאופנה?

# כשהכריכה לא קשורה לעלילה או לתוכן הספר אפילו בעקיפין... בעיקר עם עובד נוהגים לעשות את זה ואז לבוא עם הסבר עמוק לסיבה שבגללה הכריכה היא רקע כחול עם ריבוע צהוב ענק. (כן... התפסן בשדה השיפון - לא קניתי את ההסבר שלכם. אתם עצלנים, עם עובד, תשלימו עם זה). או כמו בסדרה Gone של Michael Grant - על כל הספרים יש תמונות של אנשים מושכים ויפים עם שיער מתנפנף ברוח, בלי להתחשב בעובדה שבעלילה הם בני נוער מורעבים שתוקפים אחד את השני. הם אמורים להיות רזים מאוד ומלוכלכים עם טירוף בעיניים. אבל למה לשים אנשים כאלה כשאפשר לשים דוגמנים חטובים? פחח.

# ואם כבר דיברנו על סדרות קודם - תפסיקו לשנות את הכריכה באמצע הסדרה. אם בכל הסדרה הכריכות היו מעוצבות באווירה גותית ומסתורית, למה בספר הרביעי פתאום יש ציור של בלרינה על רקע ירקרק זוהר?! אל תעשו את זה. תהיו עקביים.

4. דפים.

אוקיי, פה אני קצת חצויה אמנם, ומיד אסביר למה.

בכל ספר, הדפים הם באותו הגודל, אבל יש ספרים, זה קורה בעיקר במהדורות היותר יקרות של הכריכה הקשה, שהדפים לא מסתיימים בדיוק באותו המקום. כלומר, האורך שלהם שונה במקום שבו אתה אמור לדפדף... בדרך כלל הדפים בספרים האלה קצת עבים יותר והנה דוגמא מספר שלי אם לא הבנתם על מה אני מדברת:

אל תבינו לא נכון, אני חושבת שזה נראה טוב, זה נתפס יפה בעין, אבל מאאן זה מקשה על הדפדוף.

במהלך הקריאה אני במתח ואני רוצה להמשיך לעמוד הבא אבל בכל פעם מחדש אני מעבירה בטעות חמישה דפים קדימה, כי הדפים הארורים באורך שונה למען השם!

ומה שיותר מרגיז זה שזה עולה יותר - אתה משלם יותר כסף על משהו שפחות נוח לשימוש. זה כמו בתקופה שג'ינס קרוע נכנס לאופנה ואז ג'ינסים עם חורים היו יקרים יותר מג'ינסים בלי חורים. אני יכולה לעשות חורים בג'ינסים שלי בעצמי, תודה רבה.

גאונות.

5. מדבקות.

פה אני יותר פונה למוכרים בחנויות הספרים - אני שמחה שיש מבצעים על ספרים, מי יתן וירבו כמותם בישראל ואל תשכחו לתת גם לסופר, אחרי הכל הוא זה שתלש את השיערות במשך חודשים בכתיבת הסיפור הזה והקריח מוקדם - אבל תפסיקו להדביק מדבקות של "4 במאה" או "1+1 מתנה!" על הספרים שלי! שלט בהחלט יספיק, אל תהרסו לי את הכריכה עם מדבקות שלא יורדות בלי מלחמה!

אמנם ברוב הפעמים, הדבק קל להסרה אם אתה זהיר, אבל זה לא משנה - מה אם היד שלי החליקה בטעות? מה אם המדבקה נקרעה ועכשיו כל השכבה התחתונה שלה, זו שמלאה בדבק, לא רוצה לרדת? אני נענשת עכשיו על כך שאני קלמזי עם שתי ידים שמאליות? העובדה הזו היא לא עונש מספיק?

ובספרים באנגלית זה כמובן יותר גרוע... הם לא אוהבים מדבקות כנראה, הם מעדיפים להדפיס את הכריכה מראש עם הפרסומת: "Soon to be a major motion picture!" - בו הו! ממש אכפת לי - בשביל זה הרסתם לי את הספר לנצח?

6. טרילוגיות.

אני מאוד אוהבת טרילוגיות. אני אוהבת את המורכבות שלהן, את החוקתיות הזהה אבל משתנה, את המתח שבלחכות לספר הבא ואת העובדה שהסיפור נשאר איתי הרבה יותר זמן. מה שאני לא אוהבת זה ספרים שיכולים להיכנס לספר אחד, אבל הסופר מחליט, אולי על דעת עצמו ואולי לעצת העורך, לחלק את העלילה לשלושה חלקים. למה? - כי היום טרילוגיות הן ה"מאני מייקר" של ההוצאות לאור, אנשים משום מה מאוד אוהבים טרילוגיות, יותר מסדרות ויותר מסטנד-אלונים.

גם אני אוהבת טרילוגיות - אבל אם זה לא נחוץ ואתה יכול לדחוס את העלילה לכרך אחד, עשה את זה ואל תעצבן אותי, קפיש?

7. הסרט.

אחרי שספר נהיה רב מכר, ויוצא בקולנוע סרט שמבוסס על הספר הזה וגם הוא שובר קופות, ההוצאות לאור מרגישות צורך בלתי מתפשר להוציא שוב את אותו הספר בדיוק במהדורה חדשה - מהדורת הסרט?

"הי, תראו כולם! הנה אותו ספר בדיוק שקניתם לפני שנה ואהבתם, אבל הפעם, במקום הציור האומנותי והיפה שהיה על הכריכה, יש תמונה של השחקנים בפוזה דרמטית!"

ד'פאק.

8. חנויות.

אני אוהבת חנויות יד-שניה. זה פשוט ולמרות שאני בטוחה שאתם מסכימים איתי וגם יודעים את הסיבה - אסביר בכל זאת:

כשאתה נכנס לחנות פרטית או יד-שניה אתה מרגיש שאתה נכנס למקום שבו הספר הוא הכי חשוב. ספרים ספרים שעל המדף, מי הכי מעניין באגף? אתה יכול לעיין שעות בין המדפים, לשבת בפינה ולקרוא במשך שעה או שתיים ולפעמים אפילו לשתות קפה עם המוכר ולשוחח איתו על הקלאסיקות האהובות עליך. פעם זו היתה החוויה האמיתית של ביקור בחנות ספרים. וכן, אני בסך הכל בת 25, ה"פעם" הזה לא היה כל כך מזמן, אולי עשור פלוס מינוס...

ואז, יום אחד, הקים אדם שאם הייתי יודעת מי הוא ואם הוא היה עדיין בחיים סביר להניח שהייתי רוגמת אותו באבנים, והחליט לפתוח רשת תעשייתית וענקית של ספרים. שתי הרשתות הגדולות בארץ הן כמובן סטימצקי וצומת ספרים.

כשאתה נכנס לחנות רשת תעשייתית כזאת, מה שחשוב הוא הכסף. ספרים הם רק 50% מתכולת החנות במקרה הטוב, השאר זה כלי כתיבה, גאדג'טים ומגנטים, צעצועים, משחקי קופסא, מחברות, מוצרי חלב... בקרוב יפתחו אגף ירקות ופירות. אתה מרגיש איך המוכר, למרות שהוא עובד בחנות ספרים, לא מבין אפילו טיפה בספרים. הוא לא קרא ספר מאז הבגרות בספרות שהוא עבר לא מזמן כי הוא פאקינ' ילד, וגם אז הוא דילג על רוב העמודים. ואם אני רוצה ספר מאוד מסוים, כל הדרך אני מדלגת לי בשריקות מאושרות - כי מה יותר כיף מללכת לחנות ספרים ולקנות ספר שנורא רצית - ואף פעם הוא לא יהיה על המדף. למה? כי בחנויות האלה הם לא אוהבים לתת מבחר גדול מדי של ספרים, חלילה... הם שמים את רבי-המכר על המדף האמצעי הגדול והבולט ואת שאר הספרים המוכרים הם תוקעים על מדפים צדדיים. בוא לקוח יקר, קנה לך רב-מכר! את הספר הלא מוכר הזה שאמרת עכשיו אני לא מכיר אבל אבדוק אם אפשר להזמין לך אותו בטלפון... בינתיים, בבקשה, עיין בספרים המוכרים ביותר שלנו, תמדוד אותם אם אתה רוצה ותראה שהם לא לוחצים לך בשום מקום. יושב עליך בול! קנה אותו, ואם תקנה אחד נוסף - הוא בחצי מחיר!

לפעמים גם כזה דבר קורה:

אני: "שלום, אני מחפשת ספר מסוים, אולי תוכל לעזור לי?"

מוכר: "איזה ספר את מחפשת?"

אני: "ראיון עם הערפד."

מוכר: "רעיון?"

אני: "לא... ראיון, כמו לראיין."

מוכר: *מקליד במחשב* "אממ... אין לנו אותו, אבל אני אשמח להזמין אותו בשבילך."

אז יצאתי מהבית בדילוגים ועכשיו אני צריכה לחזור ולחכות לשיחת הטלפון שלך כדי שתגיד לי לבוא שוב ולקחת את הספר שאולי כבר הייתי מסיימת באותו יום? אחלה.

אני: "יש עוד כמה ספרים שאני מחפשת, אולי תוכל להגיד לי אם יש לכם אותם?"

מוכר: "בשמחה."

אני: "שוקולד."

מוכר: *מקליד* "אממ... אין לנו."

אני: "חומריו האפלים?"

מוכר: "חומריו?"

אני: "כמו 'החומרים שלו'."

מוכר: *מקליד* "אממ... אני לא רואה את זה כאן."

אני: "אנשים עלובים?"

מוכר: *מקליד, וברוב האירוניה אומר...* "אני לא רואה פה אנשים עלובים."

זה מגוחך. זה כמו שתלך לקיוסק ותבקש חלב והוא יגיד, "אין לנו חלב, אבל אוכל להזמין שקית ולהתקשר להודיע לך כשתגיע." - ובינתיים אתה שבוע שלם שותה אמריקנו.

איפה כל הספרים??? אתם חנות ספרים, חנות פיזית שמוכרת פאקינ' ספרים, איפה הם? אני אמורה להיכנס בלי ספרים ולצאת עם ספרים, זה לא איביי שצריך לחכות שהמוצר יגיע, זו לא תופרת שלוקחת מידות ותחזיר כשיהיה מוכן, זו לא פאקינ' פגישת ייעוץ עם אדריכל, זו חנות - חנות שמכילה ספרים. אז למה אין לכם שום ספר? זה לא יאמן - כל פעם מחדש!

פעם נכנסתי לצומת ספרים ושאלתי את אחת המוכרות (אלוהי המסחר רק יודעים למה צריך שני מוכרים בחנות ספרים) האם יש לה ספרים של מייקל שייבון שתורגמו לעברית. היא הסתכלה עליי כאילו נפלתי מהשמים עם אף של ליצן וסירופ שוקולד מסביב לשפתיים.

"מי?" היא שאלה כשהיא עושה דרכה אל המחשב, "איך כותבים את זה?"

למה ילדות, שהדבר היחיד שהן קוראות זה סטטוסים של האקס שלהן, נותנות לי שירות במקצוע כה קדוש? לאן נעלם המוכר שמבין על מה אני מדברת, זה שבאמת מבלה את זמנו הפנוי בלקרוא את הדברים האלה שהוא מוכר ויכול לקחת אותי אל המדף הנכון ולעזור לי על אמת? איפה הם היום, המוכרים ההם, עם הקוקו והסרפן?

9. בולשיט.

לא לא לא. אל תכתבו בולשיט על הספר שלי.

"סטיפן קינג חודר לנבכי נפשו של האדם, ועושה בהם כבשלו. גם פחדים שלא ידענו כי מצויים בתוכנו, נרעדים וזועקים ומשוועים עם האימה שהוא כה מיטיב לתאר." - לא נסחפתם בכלל.

דבר ראשון - זה סטיבן. סטיבבבן. זה שכותבים את שמו עם ph לא אומר שמבטאים את זה בעברית עם פ'. החוקים של השפה האנגלית לא חלים על השפה העברית - אתם מתרגמים למחייתכם, אתם אמורים לדעת את זה.

דבר שני - כן, סטיבן קינג מפחיד מאוד, לפעמים קצת מרתיע, לפעמים רק מבהיל ולעיתים רחוקות אפילו לא מזיז לי את הצדדים הכי פחות משפיעים על הפחד במוח. אל תגידו לי מה אני הולכת להרגיש - זה אינדיבידואלי. ספרו לי על מה הספר, זרקו המלצות... אל תשקרו ובטח שלא באובר-דרמטיות.

10. הסופר.

זה אולי נשמע ככה, אבל אין לי פה תלונה ספציפית אל הסופר אלא על התמונה שלו. כן, גם אם הוא חתיך אמיתי.

לפעמים אני רואה ספר שנראה לי מרתק ואני מוציאה אותו מהמדף, בוחנת את הכריכה ואז הופכת אותו כדי להעיף מבט בתקציר... ואין שם אפילו מילה אחת, אלא רק תמונה גדולה על כל החלק האחורי - של הסופר.

הוא יפה מאוד, בסדר, אבל לא שאלתי איך נראה האדם שכתב את הטקסט, בשביל זה יש חלק פנימי של ג'קט הספר או אינטרנט או מאמרים, החלק האחורי אמור להכיל טקסט. פאקינ' טקסט. איך אני אמורה לדעת על מה הספר עכשיו?

לפעמים הם נסחפים ושמים תמונה ענקית של הסופר על הכריכה... זה גורם לי לתהות האם המעצב של הספר הזה ממש נדלק על הסופר ולא יכול היה להוריד ממנו את העיניים, משפתיו המפיקות מרגליות, רק יותר ויותר מתהפנט... או שסתם לא היה לו רעיון או זמן לחשוב על אחד. אני לא רק מתעצבנת בשבילי, אלא גם בשביל הסופר עצמו. אני בטוחה שהוא לא התכוון שתמונתו תתנוסס על הספר, אחרת הוא לא היה בוחר להיות סופר אלא דוגמן.

אני מקווה שלא גרמתי לכם לחשוב על דברים שלא הפריעו לכם לפני כן ויפריעו לכם מעכשיו, זו לא היתה המטרה; אבל אם זה כן קרה - התנצלויותיי! ובכל פעם שתתעצבנו על משהו שלא הרגיז אתכם לפני שקראתם את הפוסט, אני מרשה לכם לקלל אותי בלבכם ואפילו להתכוון לזה, רק שזה לא יהיה משהו שקשור לקיפודים או למקומות הומי אדם, בסדר? - קיפודים לא אוהבים אותי ואני אגורופובית.

אני חושבת שכיסיתי את רוב העניינים. כמובן שכל זה רק טכני וזה ממש לא משנה כל עוד תוכן הספר הוא טוב, הרי זה כל העניין בסופו של דבר. זה וגם האפשרות להסניף את הדפים... מיי מיי, אם היה טבק בניחוח ספרים, או אולי שנאפס בניחוח ספרים... תחשבו על זה, ליקר קרנברי-דיקנס, או קוקטייל קפקא-על-החוף. ואוו. אני לא מבינה איך עוד לא המציאו את זה. אני אחלה מיקסולוגית אבל לצערי לא אהיה מאסטר-בלנדר לעולם כי אני זקוקה לניקוטין שלי, אז אאלץ לחכות שמישהו אחר ימציא את זה.

בינתיים, אעשה את מה שאני עושה הכי טוב. אקרא ספר.

את סוף השבוע ביליתי בבית של סבתא שלי. היא גרה עם דוד שלי (הוא רווק ושניהם גרים יחד) וכשקראתי בידיעות אחרונות את כל הכתבות בהן העיתונאים בוחרים להם את "איש השנה" שלהם, ניסיתי לחשוב מי היה כתוב בטור שלי אילו הייתי אני כותבת ל7 ימים. לא הצלחתי לחשוב על אף אחד שהשפיע עלי במיוחד השנה. והנה היום אני נכנסת לישרא-בלוג ורואה שהנושא החם הוא "אשת השנה שלי" - אשת, המממ... היא מיד עלתה לי לראש. סבתא שלי. כמובן שסבתא שלי.

אני יודעת שברוב הפוסטים שלי דיברתי דווקא על סבא, כי תמיד היה לי קשר מיוחד איתו, אבל את הפוסט הזה אני מקדישה לסבתא הפעם.

סבתא שלי היא אישה חזקה. תמיד היתה, ולמרות שסבא שלי היה איתה תמיד, הוא היה עובד קשה מאוד והיא היתה עם הילדים לבד בבית. פעם היה קשה פי כמה מהיום לנהל משק בית והיא עשתה את זה עם 4 ילדים.

היא סיפרה לי סיפורים מהעבר ואני יודעת כמה קשים היו חייה. תמיד רצתה ללמוד אבל לא הלכה, ודווקא היא גדלה בתקופה שהיה מקובל לתת לבנות לצאת ללמוד אבל הוריה לא נתנו לה לצאת. אחותה הלכה ולמדה והשיגה תעודה כי היא עזבה את הבית אבל סבתא שלי לא העיזה לשבור להוריה את הלב, אז היא נשארה בבית. עד היום היא מרגישה רע שאינה יודעת לקרוא ולא מסוגלת ללמוד כבר שום דבר בגילה.

היא בוכה הרבה, סבתא שלי, בעיקר מאחר ותמיד רצתה שדודי, זה שגר איתה, יתחתן ויקים משפחה. היא חוששת שיחיה לבד אחרי שתמות.

"הוא אף פעם לא יחיה לבד, סבתא," אמרתי לה כשסיפרה לי על הפחד שלה, "יש לו אותנו." ב'אותנו', התכוונתי לנכדים, אחייניו. לעולם לא היינו עוזבים אותו לבדו.

אבל היא לא השתכנעה, "אתם תקימו את המשפחות שלכם ואני אמות, ומי ישאר לו? עם מי הוא יעשה את החגים, השבתות? עם מי יזדקן?" אמרה. לא בכתה על עצמה כמעט אף פעם, רק על אחרים.

ולכן השנה היא ביקשה מאיתנו בקשה, והסכמנו, וזה עשה לה מצב רוח טוב כל אותו סופ"ש.

בשבת בערב לקחתי את דודי למשרד שלו בטענה ש"אני רוצה לראות את מכונת הקפה החדשה שקנית." - הסיבה שבאמת לקחתי אותו למשרד ב6 בערב היא שהייתי צריכה לעכב אותו. לבקשתה של סבתא, חגגנו לו יומולדת הפתעה.

בזמן שאני והוא היינו במשרד ועיכבתי אותו בהכנת עשרים כוסות קפה שונות, כל המשפחה הגיעה ואירגנה את כל הבית. תלו לו בלונים וערכו שולחן, התקינו מקרן למצגת שהכנו לו עם סרטונים מכולם ואפילו כתבתי לו שיר מגניב בגיטרה שחיכתה לי באוטו בחוץ. היה גם משחק שהכינו אחותי ובעלה, זו מן אפליקציה כזאת של שאלון וכל המשפחה השתתפה; היו כל מני שאלות על דוד שלי וראינו מי מכיר אותו הכי טוב.

הרבה זמן לא היה לנו מפגש משפחתי בגודל כזה. כל המשפחה המורחבת היתה שם וכשנכנסנו הוא היה בעננים.

היה ערב נהדר והחלטתי לכתוב, לכבוד הערב המשפחתי, לכבוד יום ההולדת של דודי ובעיקר לכבוד אשת השנה שלי, סבתא, על עשרת הדברים שתמצא בבית של כמעט כל סבתא:

1. שמיכות צמר.

בכל מקום ובכל פינה יש שמיכות צמר אצל סבתא. אחת פרושה על הספה, אחת מקופלת בפינה, ואחת מכסה את סבתא.

2. וטרינה קדושה.

או קבינט זכוכית גדול מפוצץ בדברים שאסור לך לגעת בהם, כמו כלי חרסינה, תמונות ישנות, גביעים, פסלונים או פרחים מבד.

3. קופסת עוגיות מאכזבת.

תמיד תהיה בבית של סבתא קופסת עוגיות חמאה, מהטעימות האלה שמתמוססות בפה... אתה תפתח אותה בהתלהבות ותמצא שם חוטי תפירה, סיכות, טבליות של כדורים, פלסטרים, ארנק של כסף קטן - רק לא עוגיות.

4. שטיחון באמבטיה.

נשים זקנות נוהגות לשים בתוך האמבטיה שלהן שטיחון מחוספס כדי למנוע החלקה. יש את המגזימות שאצלן תמצא כיסא פלסטיק בתוך האמבטיה ותקווה שהן לא יירדמו שם יום אחד.

5. טלוויזיה בלי כבלים.

פתאום אתה צופה בחינוכית ב12 בצהרים, מרקו, גברת פלפלת, המומינים... אתה נתקף נוסטלגיה. בערב אתה אשכרה צופה בערוץ הכנסת ומגלה לראשונה איזה מספר הערוץ הזה.

6. מגנטים.

לכולנו יש מגנטים על המקרר, אבל רק אצל סבתא עדיין תמצא את המגנטים הישנים האלה של הפירות.

7. קופסאות נסטלה במקפיא.

רוצה לאכול פסטה? יש אחת מוכנה. תפתח כל קופסא וקופסא שנמצאת במקפיא עד שתמצא אותה והן תמיד יהיו של גלידת נסטלה. דרך אגב, אף קופסא אף פעם לא תכיל גלידה.

8. את אלה:

werther's original, בדרך כלל בני שנתיים וחצי.

9. דומינו.

אולי זה רק אצלי, אני לא יודעת, אבל לסבתא שלי יש מיליון קופסאות דומינו בבית. כשהייתי קטנה הייתי מקימה דומינו-ראלי בגודל של עיר. זה היה המשחק היחיד שיש אצלה חוץ מדמקה וזה העסיק אותי במשך שעות.

10. צלחות קיר.

סבתא שלי אמנם לא תולה צלחות על הקיר אלא חמסות ושעונים, אבל לרוב הסבתות יש את אותו הטעם כשמדובר בדקורציה: קיר שלם של צלחות כאילו היה שולחן תצוגה. למה? אני באמת לא יודעת. זו שאלה ששאלתי את עצמי מאז ומתמיד.

אני מקווה שהייתי קרובה אצל רובכם ושאולי עשיתי לכם חשק ללכת לבקר את סבתא. לכו, למה לא. זה ישמח אותה. ואתם הרי יודעים מה סבתות עושות כשהן שמחות, נכון...? נותנות כסף לנכדים P:

אני אוהבת לצפות מהצד. לפגוש טיפוסים חדשים ומעניינים. זו אחת הסיבות שאני אוהבת את העבודה על הבר - לצפות. לפעמים לעוץ עצה, לשמוע דעות של אחרים. אני אוהבת להכיר אנשים חדשים, והכי טוב, מוזרים.

אבל.

יש גם אנשים מעצבנים בעולם.

אם אתה אדם לא מעצבן - אולי תזדהה עם הרשימה הזאת ותרוץ להראות אותה להורה/חבר/ילד/שותף המעצבן שלך.

אם אתה אדם מעצבן - קרא ולמד! כי אם אתה עושה יותר מחצי מהדברים האלה, אז אולי תתחתן יום אחד, אבל אם לא תפסיק אז גם תתגרש.

1. להפריע כשמישהו פותח את האוטו.

מכירים את זה שאתם באים לפתוח את האוטו והחבר המעצבן הזה עומד מול הדלת ומנסה שוב ושוב ושוב ושוב לפתוח את הידית של הדלת? אתה מנסה לפתוח, אבל הוא ממשיך, האידיוט. למה אתה מנסה לפתוח את הדלת בזמן שאני מנסה לפתוח את האוטו? - אתה דופק את כל התהליך, טיפש. תפסיק לענות לי את הדלת, חכה שאני אפתח אותה. הדלת המסכנה מנסה להפתח ואתה מתעסק עם המכניקה! עזוב את המכניקה!!!

2. להטריד לקוחות.

אני אלך להנאתי בחנות בגדים, נעליים, חזיות, וואטאבר, ופתאום, אאוט אוף ד'בלו, תופיע מולי מוכרת, "שלום, אפשר לעזור?"

בסדר, סטנדרטי, אני אומרת בנימוס שלא, "אני רק מסתכלת".

"בסדר, רק שתדעי שיש לנו מבצע של 10% על המוצר השני לכל החולצות וקיבלנו אתמול קולקציה חדשה של ג'ינסים. בנוסף, כל האבזור שלנו הוא בהנחה לחברי מועדון של 20%, לא כולל החגורות בסביבון ההוא שהן שייכות לקולקציה החדשה ובלה בלה בלה בלה בלה..."

- סליחה... מתי נרשמתי להדרכה הזאת?

ויש כאלה שלא מפסיקות שם. הן יעקבו אחריך, אם לא בתקתוקי עקב מאחורי גבך אז בעיני הנץ שלהן מהדלפק, יסתכלו לכל מקום שאת הולכת, מה את עושה, מה את מרימה. "זו חולצה 100% כותנה, יש אותה גם באפור וירוק!" - לא שאלתי אותך, רק התסכלתי! כנסי למחסן ותערימי קופסאות, למה את סטוקרית??

3. להתחיל שיכור עם בחורה.

אני מבינה אותך, אתה מה'אלה'. אתה מגיע לפאב, שותה קצת, רואה בחורה יפה ומתחיל איתה. מותר לך. אבל אחי, שים לב למה שאני אומרת: אם אני רק במשקה הראשון שלי ואתה שתית בשעה האחרונה חמש-עשרה שאטים של טקילה, אני לא רוצה שתנשוף עליי את הבל הפה הטקילאי שלך ותנסה לקרוץ אבל אז תאבד את שיווי המשקל ותיפול עליי. לא לא לא. אם שתית עכשיו חמש-עשרה שאטים של טקילה, קח את המפתחות האלה שיש לך בכיס, כנס לאוטו ותכנס באיזה עץ. תודה מראש.

4. להתמזמז בציבור.

אני שמחה שאתם מאוהבים, בחיי, יש לי פרפרים שרוקדים ומזדוויגים לי בבטן, אבל למה אתם חייבים למצוץ אחד לשניה את הלשון בדיוק מול מכונת השתיה כשאני מנסה לקנות משהו לשתות? זה הרי לא טבעי שאני אבקש בנימוס שתפנו את גוש הריר שלכם מהדרך כדי שאוכל לשתות איזה רדבול או מיץ תפוזים, בלי להצטרך לעשות תרגילי אקרובטיקה בשביל זה.

אין לי בדרך כלל בעיה עם אנשים שמתמזמזים ברחוב כל עוד הם בפינה אינטימית, כמו מתחת לאיזה עץ בפינה בפארק או על איזו מגבת על חוף הים או מעבר למסך שבבית הקולנוע, אבל בבקשה, אל תשאירו איקי אחד על השני מול הפרצוף שלי כשאני לא יכולה להעביר תחנה. זה לא נוף מלהיב במיוחד.

5. להתווכח בטלפון באוטובוס.

אם מישהו מרגיז אותי בטלפון ואני נמצאת באוטובוס, אני בדרך כלל אומרת, "נדבר על זה אחר-כך". למה? כי אוטובוס זה מקום ציבורי, ואני לא כוכבת של סרט הוליוודי על סיפור חיי, מכאן שהנוסעים האחרים הם לא ניצבים שלא אכפת להם מה קורה מסביב כי הם שם רק כדי ללכת או לבוא או להיבהל מפיצוץ.

אלה שמתווכחים, אני עוד מסוגלת לסלוח להם. בדרך כלל אני גם ככה עם אוזניות והם כנראה בשיחה מאוד רגשית. אבל יש תמיד את אנשי-העסקים האלה, שחייבים לסגור עכשיו עסקה עם אדם ממש חירש; או לחילופין, הכלומניקים הממש קולניים שלא מסוגלים לבקש מאמא שלהם לכבס להם את התחתונים במועד ובמקום אחר, למרות שהם כבר בני 30 וצריכים מזמן לכבס לעצמם; וכמובן, הבחורות המרכלות. האנשים האלה פשוט חייבים! לצעוק! כל! מילה!

"אוו מיי גאאד! כאילו, שמעת מה הוא עשה לה?! אני לא מאמינה כאילו שהיא עדיין כאילו איתו!!!"

אני יושבת ושומעת אותה (וקרה לי שנגמרו לי הסוללות בMP3) ומרגישה איך נושרים לי תאים מהמוח. אני אשכרה מאבדת תאי מוח רק מלהקשיב לשיחה הזאת!

בבקשה, רכלנית פקצה, קחי הפסקה מלהוריד לי ולכל האנשים שמסביב את רמת האייקיו, ושתי כוס גדולה ומהבילה של סתמי-כבר-את-הפה טרי וחם. לרוויה.

למה זה נראה לאנשים טבעי שכולם ישמעו את השיחות הפרטיות שלהם?

6. לאכול ביסלי כשמישהו ישן / ללעוס מסטיק / ללגום קפה בקולי קולות.

לפני שאני מתחילה להתלונן, אני מרגישה שחובתי לציין שאני עושה את זה. לא המסטיק, לא הביסלי, אבל הלגימות... אני מהלוגמים :/

אבל אתחיל מהביסלי. היתה לי שותפה כזאת. היא תמיד החליטה לפתוח שקית ביסלי/פרינגלס/משהו רועש אחר, בדיוק כשהייתי מנסה לישון. ותאמינו לי, אם הייתי הולכת לישון כשהיא עוד ערה, אז כנראה שהייתי צריכה להתעורר מוקדם, כי אני ינשופית לילה בדרך כלל. אז אם השותפה שלך, שאת אוהבת ואכפת לך ממנה, מנסה לישון - למה פתאום החלטת ללעוס לה ביסלי - לא פחות ולא יותר - באוזן, ולגרום לה לחלום על האפוקליפסה?

יש צלילים נעימים בעולם, כמו עלי שלכת כשדורכים עליהם והם מתפוררים, או כמו גשם על החלון, או פופקורן במיקרו - אבל יש צלילים ממש מעצבנים, ורובם יוצאים מגוף האדם. אני לא הולכת לפרט את כל הצלילים המעצבנים (והדוחים) שגוף האדם יכול להפיק, אבל אלה השניים שמייצגים אותם. אם אתה שותה קפה, אתה יכול לעשות את מה שאתה עושה אם אתה שותה לימונדה לדוגמא: להכניס את הנוזל לפה, ואז לבלוע. תרשמו לכם את זה. לא לשאוף אותו כמו אבקת קוקאין, אלא להכניס לפה ואז לבלוע.

ואם אתם לועסים מסטיק, תרגיעו עם הלעיסות. זה נשמע ממש אבל ממש מרגיז! בעיקר אם החדר שקט ושומעים אתכם.

7. להרים את הרגליים לתוך הטריטוריה של הזולת.

אני לא מתנגדת לכך שתמצא לך תנוחה נוחה לשבת בה, להיפך, ביתי הוא ביתך וספתי ספתך, שב בה כאוות נפשך. אבל אם אני שוכבת על הבטן לידך וקוראת עיתון, ופתאום החלטת להרים את הרגליים היחפות שלך על הספה, למה אתה מניח אותן בדיוק מתחת לאף שלי? האם ביקשתי, בלי משים, בעזרת תנועותיי או מבטיי, שתדחוף את כפות הרגליים שלך לפרצוף שלי? האם נראה היה שהאוויר הצח מפריע לי? שאני מיקולוגית שמחפשת חומר למחקר? או שפשוט אין לך מודעות למושג 'ספייס'?

8. לדפוק בדלת באטרף.

בדרך כלל, אני לא נוהגת לעמוד ליד הדלת ולחכות שמישהו ידפוק, אז יוצא שכשדופקים לי, אני לא פותחת אותה באותו הרגע. אני כמעט בטוחה שרוב האוכלוסיה נוהגים כמוני. אם דפקת פעם אחת וצעקתי, "רק רגע." כנראה שאני בדרך. אני לא הארי פוטר ואני לא יכולה לפתוח אותה בהנפת שרביט, אני עובדת על זה. סבלנות. אנשים - תפסיקו לדפוק בדלת שוב ושוב ושוב ושוב, זה לא יגרום לי לפתוח אותה מהר יותר, רק ממש יעצבן אותי!

9. לדבר עם אדם שעונד אוזניות.

אני לא אשפוט אותך כי אולי אתה עולה חדש והגעת מאיזו מדינה דמיונית שבה החפץ 'אוזניות' מסמל את הקשר בין בני האדם ומה שהוא אומר כשרואים אותו זה, "בבקשה אם תוכל, דבר איתי ותפריע לי באמצע השיר האהוב עליי." אבל במקרה שאתה לא עולה חדש - לא.

כלומר, אתה רואה אותי, אתה יודע שאני לא שומעת אותך כרגע, ואתה בכל זאת בוחר לנהל איתי שיחה...?

מבחינתי, אוזניות הן שלט בלתי נראה שאומר, "נא לא להפריע" - ואתה עובר על החוק! ואני יודעת שאתה כן רואה את האוזניות שלי, במיוחד במקרה שלי שהן ענקיות כאילו גנבתי אותן מאיזה אולפן הקלטות ואי אפשר לפספס אותן, ואתה תגיד לי בפנטומימה להוריד אותן, ואני אעשה פרצוף ממורמר ואוריד אותן, מניחה שזה חשוב, ואז תגיד לי, "את שומעת, אתמול הלכתי ללימודים, ופתאום פגשתי את - " ואז יתחיל סיפור ארוך והשיר שלי יתייאש וייגמר ואני אקשיב לסיפור עד קץ הימים, ואז כשהסיפור סוף סוף ייגמר ואני אחליט להיות נחמדה ולהביע דעה, אתה לא תקשיב ולא תגיב, כי מישהו שלח לך הודעה בוואטסאפ.

ואתם יודעים מה עוד יותר מרגיז? שהבנאדם מדבר בלי להגיד לך להוריד את האוזניות, ואז אתה מוריד אותן ושואל, "מה?" והוא עושה פרצוף מעוצבן.

סליחה? אני ביקשתי לשחק איתך בחידון תנועות?

ואז יש את הרגע שאתה מהנהן בנימוס, מדגיש שאתה מוטרד מהבנאדם, מחזיר את האוזניות... - ואז הבנאדם מדבר שוב. פאק יו.

מבחינתי, היחיד שרשאי להגיד לי להוריד את האוזניות זה טייס או מדריך בטיחות.

סליחה, אתה טייס?

אתה מדריך בטיחות?

לא?

אז תמשיך להתקדם, תאותת, ופנה לאדם אחר. אני לא זמינה.

10. לדבר באמצע סרט.

אז אנחנו צופים בסרט, כן? בכיף שלנו, צופים בסרט. והחבר המעצבן שלך מחליט שבא לו לדון בכל דבר קטן שקורה בסרט!

בואו רק נבהיר משהו, אוקיי? - אני לא הבמאי, אני לא בתוך הסרט. אנחנו צופים באותו סרט, אז אם אתה לא מבין משהו ממה שקורה על המסך - אני צופה באותו המסך, ואין לי שום תסריט ארור!

"רגע, זה אותו הבחור מההתחלה?"

"או מיי גד, זה קרה לי פעם! תקשיבי, אני אספר לך - "

"רגע, למה היא עושה את זה?"

"רגע, אני לא מבינה, למה שלא שניהם ישבו על הקרחון השבור ואז שניהם לא ימותו?"

רגע רגע, תחזיק שניה את הפופקורן ותן לי להרהר, אזכר בזמן שבו אני הייתי על הסט וכך אוכל לענות על כל שאלותיך. יותר מזה, אנסה להיזכר בתקופה שבה הייתי על הטיטאניק ואשחזר לך איך הכל קרה! יש לך עט?

מאאן.

אני חושבת שזה הכל.

פחחחח, על מי אני עובדת...

זה לא הכל.

אבל אין סיכוי שאפשר להכניס את כל הדברים המעצבנים שאנשים עושים לתוך פוסט אחד, אז נסתפק בTOP 10.

הרבה זמן לא עשיתי ראנט אז היה לי הרבה חומר להוציא מהמערכת.

סי יה :)

קיבצתי כאן רק חלק קטן מכל הבעיות הכי קטנות אבל מעצבנות מאוד שקורות לכולנו, או לפחות לרובנו, ביומיום. נראה אם אתם מסכימים איתי. אם שום דבר מהרשימה הזאת לא מדבר אליכם... אתם בני-זונות ברי מזל:

1. כשלקוח/מוכר מניח את הכסף על הדלפק במקום להביא לך אותו ביד, ואז אתה צריך לאסוף את המטבעות אחד-אחד כמו קבצן שנפלה לו הכוס.

2. כשמישהו מדבר איתך באמצע שאתה קורא משהו, אתה מחליט להיות נחמד ומרים את העיניים מתוך אינסטינקט כדי להגיד, "רגע." ואז... איבדת את השורה שלך. לנצח.

3. להגיע לשיר שאתה ממש אוהב ברדיו בדיוק כשהוא מסתיים. קורה. כל. הפאקינג. זמן.

4. כשנייר טואלט נופל לך מהיד ומתגלגל מתחת למיטה ואז אתה מנסה למשוך אותו מהקצה אבל הוא רק ממשיך להיפתח במקום להתקרב אליך. בסוף אתה מצליח להוציא אותו ויש לך גליל ביד אחת וגוש ענק של נייר ביד השניה. עכשיו אמא טבע בוכה.

5. כשמישהו פותח את הדלת בשבילך אבל אתה עדיין די רחוק מהכניסה אז אתה צריך למהר ולהיכנס כדי לא לעכב אותו למרות שבכלל לא ביקשת שיחזיקו לך את הדלת.

6. סרטים שהווליום של הדיאלוגים חלש מדי והווליום של האפקטים והמוזיקה חזק מדי וצריך לשנות כל שניה את הווליום כדי לשמוע את מה שאומרים אבל לא לקפוץ בבהלה כל פעם שמישהו מניע את האוטו. מרגיזז.

7. כשהאוטובוס פשוט חולף על התחנה שלך ואתה מתחיל לרוץ אחריו ואז מבין שהוא נוסע בלעדיך ומפסיק לרוץ, ודווקא אז הוא נזכר לעצור לך 100 מטר מהתחנה ואתה צריך לרוץ כדי להגיע לדלת שנפתחה עבורך. באמת תודה. אחרי תגובה כל כך איטית מצדך, מר נהג, אני בכלל לא מודאגת לנסוע איתך. תסלח לי בזמן שאני מתעלפת על המדרגות כי רצתי עכשיו חצי מהדרך ששילמתי עליה.

8. מזכירה אלקטרונית שמתחילה בדברים הכי פחות חשובים ומסיימת במה שרצית.

"כדי לשמוע על מבצעים ללקוחות חדשים, לחץ 1. להירשמות למועדון לקוחות, לחץ 2. לשלם על דברים שאתה בכלל לא צריך או רוצה, לחץ 3. לניהול שיחה ארוכה עם רובוט שמציע לך ללחוץ על מספרים כבילוי אחר-הצהריים שלך, לחץ 4. לעדכון כל מיני פרטים על עצמך ועל תעודת הזהות שלך, לחץ 5. להאזנה למוזיקת מעליות למשך חצי השעה הקרובה, לחץ 6. לחזרה על כל מה שאמרתי כי הזמן שלך לא כזה יקר, לחץ 7. כדי לפנות לבן אדם בשר ודם ופשוט להגיד לו מה אתה רוצה ולסיים עם זה, לחץ 8."

9. כשהמחשב איטי מדי ואתה מחכה יותר מדי זמן כדי להגיע לגוגל עד שכבר שכחת מה רצית לחפש.

10. כשאתה מכפתר חולצה עם מיליון כפתורים ורק כשאתה מסיים אתה מגלה שפספסת כפתור אחד והכל יצא עקום ואתה צריך לפרום ולהתחיל מההתחלה.

בואו נודה בזה, אם אתה עוד מעט בבית אתה תימנע כמה שאפשר מלהיכנס לשירותים ציבוריים. זה מלוכלך. אבל לפעמים אין ברירה... לפעמים הטבע קורא לך, "רינג רינג - יש לך פיפי!"

במקרה כזה, לא נשאר לך הרבה מה לעשות. אתה נושם עמוק ונכנס. ואז... שערי הגיהנום נפתחים.

1. עקבות טריים.

קודם כל, אני לא מבינה אנשים שלא מורידים את המים אחרי שהם משתינים או כץ וגרג'ובה... מחרבנים. תחשבו על כל הדברים שאתם עושים במהלך היום: אתם נוהגים, משתמשים בסמארטפון סביר להניח, לוחצים על כפתורים של מעליות, מבשלים, עושים קניות וסוחבים שקיות... כמה קשה זה יכול להיות להוריד ידית ארורה כדי שהחיידקים שלך לא יתפזרו לי על הפרצוף, הא? מה כבר ביקשתי? זה לא מדע מסובך.

איגואיזם.

סליחה, אתה... אתה פסל במקרה? אתה צייר מפורסם? אהה... אז זו לא יצירת מופת? אוקיי. אם ככה, למה אתה משאיר את זה צף שם לעיני כל העולם?

2. מפלי הניאגרה.

אני גם לא מבינה איך אנשים משאירים אחריהם כל כך הרבה פיפי מחוץ לאסלה. הוא בכל מקום! על הקרש, מחוץ לקרש, על הנייר טואלט, על הניאגרה, על התקרה! מה נסגר עם כולם? כמה חורים יש לאנשים שם למטה?! אחי, אתה אפילו לא צריך להיכנס, תעשה לכולנו טובה, תשתה גלונים של מים, תעמוד במרכז הדשא בפארק עירוני ותן לטבע לעשות את שלו - טסס טססס טסססס כולנו יוצאים מנצחים. ואם כל כך חשוב לך להיכנס ולעשות את העניינים שלך על האסלות של כולם - לפחות תנקה אחריך!

אני לא אשקר, אני לפעמים משתדלת לא לשבת על המושב, אני מתאמצת ומשתינה בעמידה, כמו גבר, אבל יש ימים... יש ימים, חברים, שאתה עייף. יש ימים שקר לך, יש ימים שלא בא לך על קרב מגע מול הקרש.

3. נייר טואלט.

זה לא שתי שכבות, לא שכבה אחת, זה אפילו לא חצי שכבה. שלא לדבר על כמה נייר מתבזבז וסתם נזרק מסביב, אלוהים לא יודע למה. מה אנשים עושים איתו? הם עושים שם מסיבת נייר בתוך התא? זורקים אותו מסביב כמו קונפטי? למה אני לא הוזמנתי? המין האנושי עשה דברים מדהימים, באמת, גרמנו למטוסים לעוף בשמיים ולזיקוקים להתפוצץ ולעשות אורות באוויר, אבל כשזה מגיע ללהוריד את המכנסיים ולתת לעניינים לזרום - אנחנו אסון. זה גורם לי לאבד את כל האמון בגזע שלי. בחיי, אפילו פילים מחרבנים בערימה אחת.

4. בנות עם מחזור.

אני אפילו לא רוצה להתחיל לדבר על בחורות עם מחזור בשירותים ציבוריים. במיוחד אלה שלא מורידות את המים. את, ילדה - כן, את - מגעילה. אני יודעת שמטריד לקרוא את זה אבל תאמינו לי, מטריד אפילו יותר לראות את זה. אני לא רוצה להיכנס לתא בשירותים ציבוריים ולהרגיש כמו דמות מתוך המסור 4. תורידי את המים הארורים ותזרקי את הזבל שלך לפח!!

5. גרפיטי בשירותים

קראתם פעם גרפיטי בשירותים? אין דברים כאלה.

"איילה הכוסית הייתה כאן. 25.3.2012" - מה אני אמורה לעשות עם זה? להתקשר? לשלוח פקס ולהודיע שגם אני כאן? לאחל שנה טובה 2015? יש גם את אלה שכותבים משפט שנון ומעורר מחשבה, כאילו זה הזמן. ולפעמים הם מציירים דברים מעוררי דמיון והשראה שלא האמנתי שיכול להיות שאנחנו כאלה שופעים כשאנחנו משחררים. ראיתי פעם, ואני לא מגזימה, קומיקס (ציורי ומלא פירוט) על מה קורה לאישה בגוף כשהיא במחזור.

לא, אני לא משקרת. זה היה כמו לקרוא מגזין פורנוגרפי חובבני במיוחד בשירותים. הייתי צריכה לחזור בתשובה אחרי שקראתי אותו, כי פחדתי שישפטו אותי על זה בשערי הגיהנום.

יום אחד במאי בינלאומי כלשהו יעשה סיבוב בעולם, יעבור בכל תא שירותים ציבורי, יצלם את כל השנינות המצויה שם ו - באם! - יש לו סרט דקומנטרי.

6. מנעולים, פתחים, חורי הצצה

תמיד התא היחיד שאיכשהו אפשר להגדיר "נסבל" יהיה התא עם המנעול השבור. מכירים? - זה שיש בו חור ענק באמצע במקום מנעול? והדלת אף פעם לא תישאר סגורה, היא תידחף ותיפתח כלפי חוץ (תמיד כלפי חוץ!) והרי מאוד מסובך גם להשתין בעמידה וגם להחזיק את הדלת חסרת הידית שתישאר סגורה, אז אתה מוותר על הרעיון מראש לפני שאתה נכנס לדיון מעמיק עם עצמך.

ואני הכי שונאת אנשים שמסתכלים מלמטה, מהפתח הענק שבין הרצפה לדלת, כדי לבדוק אם יש מישהו בפנים. כמה קשה זה לדפוק ולשאול אם יש שם מישהו? אני ברגע אינטימי, תסתלק לי מהספייס!

7. בנות נגד בנים

אני מניחה שאצל הבנים העניינים הרבה יותר פשוטים. אתם נכנסים, עושים את העניינים שלכם, שוטפים ידיים (לפעמים) ויוצאים. אבל אצל הבנות זה הרבה יותר פאקינ' מסובך. בנות תמיד מביאות איתן את כל החברות לשירותים, הן עומדות מול המראה במפגש קבוצתי, מוציאות את כל מוצרי הקוסמטיקה והתמרוקים ופותחות סלון רכילות לטיפוח ויופי. אחותי, עד כמה נמוך הדימוי העצמי שלך?! אני מנסה לשטוף ידיים ואת הפכת את השיש לחנות ללין ארורה!

 אפרופו...

8. שטיפת ידיים

אז את מסיימת את הטראומה ואת הולכת לשטוף ידיים אבל אף כיור לא עובד. או שאין מים, או שהמים רותחים מדי או שהם קפואים. את מוצאת כיור נורמלי, נקרא לו כיור א', אבל אין סבון אז את שוטפת ידיים, רצה מהר לכיור ב', אין סבון, רצה לכיור ג', שמה סבון ואז חוזרת בריצה אל כיור א' ושוטפת את הסבון. ואז את רוצה לנגב - אין נייר, אז את רצה שוב אל התא ומנקה עם נייר שליש-שכבתי ונשארות לך מלא חתיכות נייר בין האצבעות.

איך אומרים בעברית? - יאק.

9. מכונות ייבוש

יש רק שני סוגים של מכונות. אחת חלשה מדי שלא באמת מנגבת לך את הידיים. את סתם עומדת שעה ובסוף מנגבת בחולצה ויוצאת. ויש את המכונה שמנגבת חזק מדי. זאת שאת שמה את הידיים שניה מתחתיה והיא שואבת לך את כל העור ו... הופ! - את מדממת.

10. הריח

אולי הייתי צריכה להתחיל עם זה, כי זה מה שמתחיל את כל הסיטואציה, הגל ריח החזק הזה שתוקף אותך כשאתה נכנס וגורם לך לרצות לרוץ בבהלה החוצה ולהשאיר סימן של בנאדם על הדלת, אבל זה גם מה שסוגר את המעגל הגועלי הזה. הריח שאתה משאיר מאחור כשאתה יוצא. ואז, רק אז, אתה מבין את ההבדל בין גן-עדן לגיהנום.

מקווה שנהניתם והזדהתם איכשהו. אל תיתנו לשירותים ציבוריים להוריד לכם את המורל - הם לא שווים את זה! הסוד הוא... תעשו את זה מהר, זריז, ותשתמשו בעיקר ברגליים.

שיהיה לכם יום נעים בניחוח יסמין,

ג'אם.

1. ללכת בזמן שמדברים בטלפון.

לא רק ללכת מסביב לבית, לסדר אולי תוך כדי או להזיז מגנטים על המקרר, אלא גם לפעמים למצוא את עצמך בתנוחה מוזרה כלשהי. נגיד, שוכב על המיטה עם הראש הפוך כלפי הרצפה, שוכב כשהרגליים מטפסות על הקיר, על הבטן מתחת לשולחן המטבח וכולי.

2. לשחק אותה אדיש כשאתה טועה בדרך.

כל מי שקולט שהוא הולך בכיוון ההפוך, מנסה להסתובב בצורה הכי "מגניבה" או "חלקלקה" שיש כדי שלא ישימו לב שהוא אידיוט. ותמיד שמים לב...

3. לדבר למכוניות אחרות בזמן הנהיגה.

"מה קורה משאית גדולה?", "אני קירח ואני מעשן!", "או-פ-נו-עעע", "תראו את המכונית הנוצצת שלי! - זוזי מהדרך, פקצההה."

4. למצוא משהו מעניין לצפות בו בזמן שאתה אוכל.

הרבה עושים את זה כשהם יושבים לאכול לבד. הם יחפשו משהו טוב לצפות בו ואז... יתחילו לאכול. ובדרך כלל, האוכל כבר קר עד שאתה מוצא משהו.

5. להעמיד פנים שהמיקרוגל הוא פצצה מתקתקת.

ואז... לרוץ מהר לפני שהוא מגיע ל-00:01, לפתוח אותו במהירות ולהציל את העולם!

6. לנסות להזיז דברים בטלקינזיס.

אל תשקרו, בטוח ישבתם פעם משועממים וניסיתם להזיז את העיפרון שעל השולחן רק בשביל הקטע. ואז גם התאכזבתם שזה לא עבד. חחח כולנו היינו שם.

7. להסתכל בשעון ולא לדעת מה השעה.

לפעמים אתה מסתכל בשעון ולא באמת מתרכז בשעה, ואז כשמישהו קולט שהסתכלת ושואל, "מה השעה?" אתה פתאום מבין שאתה לא יודע ומסתכל שוב. קורה כל הזמן.

8. לקרוא בלי להקשיב לעצמך.

כשאתה עייף או סתם לא מרוכז ואתה קורא כבר עמוד שלם כשרק אז אתה נזכר לשים לב שבכלל לא שמת לב מה קראת ואתה צריך לחזור אחורה ולקרוא שוב את כל העמוד. באסה.

9. לנקות את הטלפון.

כשאתה רואה סימן על הצג של הנייד ואתה מנגב אותו, ואז אתה חייב להחליק על כל המסך רק כדי לוודא שכל טביעות האצבעות שלך יהיו כולם באותו הכיוון.

10. לא להקשיב.

כשמישהו מדבר אליך ואתה לא באמת מקשיב לו, ואחרי 3 פעמים ששאלת, "מה?" אתה כבר מתבייש לשאול שוב אז אתה רק מהנהן ומעמיד פנים שהקשבת, בתקווה שהם לא ידרשו ממך להביע דעה, כי לא יהיה נעים אחר-כך לבקש ממנו לחזור שוב על מה שאמר... נו, הבנתם.

מקווה שגרמתי לכם לצחוק קצת ותרגישו חופשי לשתף ברעיונות משלכם, שיהיה לכולם שבוע טוב ואחלה חודש :)

אנחנו אוהבות את בני הזוג שלנו. הם נהדרים. הם מריחים טוב רוב הזמן, יש להם זרועות חזקות, הם נותנים חיבוקים טובים, הם מקשיבים לנו כשאנחנו מקשקשות על דיאטות ונעליים שלא פאקינג מעניינים להם את הביצים. אבל למרות הכל, לביחד כל הזמן יש גם חסרונות. כשאת מבלה כל כך הרבה זמן עם אדם אחד, זה נהיה מקובל לשנוא אותו קצת לפעמים. זה טבעי, זה נורמלי, אלה החיים.

אז מהן הסיבות הכי הגיוניות לכעוס באמת?

1. מחזור.

את סובלת, מצוברחת ומדממת. אנחנו שונאות בתקופה הזאת את עצמנו ואת העולם ואת כל מי שעומד בדרכנו בלי שוקולד ביד. לא משנה מה הוא יגיד או יעשה, הוא בסיכון גבוה יותר בתקופה הזאת לצאת מניאק. קרה לי שחבר שלי הביא לי פרח כשהייתי במחזור וכעסתי עליו, "עכשיו אני אמורה לשמור אותו בכוס עד שימות? אתה לא חושב שזה אכזרי?" מסכן. הוא היה סבלני יותר משהייתי מצפה. כמובן שזה המקרה הכי גרוע לשנוא את החבר שלך, כי אם את כמוני, חרמנית אבל נגעלת לעשות סקס במחזור, אז גם אין סקס פיוס... באסה. בעיקר כי הריב מחרמן אותנו עוד יותר. והנה הלך היתרון שבלריב.

2. כשהוא מגיע הביתה שיכור.

כן, אתה יכול להנות ולשתות עם החברים שלך. אבל קח בחשבון שאם אתה שיכור והיא לא, אתה יוצא מניאק בכל מקרה. אתה מתנהג כמו אידיוט, מוציא דברים מהקשרם ואומר דברים שמחר בבוקר, כשתתעורר על הספה, מה זה תתחרט עליהם.

3. כשהוא מנפנף אותך בשביל החברים שלו.

לא מגניב בכלל. יש גברים מניאקים שהמשפט הזה נשמע להם בסדר, "אני בסוף לא יכול לצאת איתך מחר, אני נפגש עם חברים."

ברור שצריך גם זמן בנפרד. לבלות עם חברים זה הכרחי ובסדר גמור ועוזר לשנינו להישאר שפויים. אבל אף פעם בחיים אל תעיז לתכנן איתנו תוכניות ואז לנפנף אותנו עם משפט כזה.

אם אתם לוקחים אותנו כמובן מאליו, אל תקחו אותנו בכלל. ככה בחורות פועלות. גם אם הבחורה שלך לא מראה שזה הרגיז אותה ואומרת שזה בסדר, זה לא. אתה צריך להעריך את הזמן איתנו, כי אם לא, תחפש את החברים שלך. מילולית.

4. כשאת כועסת והוא מאשים את המחזור שלך.

אנחנו בני-אדם ומותר לנו לכעוס גם בלי קשר לווסת שלנו ולמצב שלנו בחודש. רק תיקח בחשבון, בחור יקר, שאם היא כועסת ואתה מאשים בזה את המחזור שלה, אתה הכפלת אם לא שילשת את הכעס שלה. כי אז הפכת אותה לזו שלא הגיונית בכל הסיפור.

אגב, זה לא משנה במקרה הזה אם היא באמת במחזור או לא.

5. כשאת מקבלת את המתנה הכי מעפנה בעולם.

בחורות שמשקיעות בבחור שלהן מצפות לקבל את אותה רמת מחשבה והשקעה. אנחנו אוהבות אתכם ונותנות לכם דברים מהלב, גם אם הם היו יקרים וגם אם הם היו עבודת יד, זה לא משנה. אז תשקיעו בנו גם. זה לא משנה כמה זה יקר, באמת שלא. קח אותה למקום מיוחד, נגן לה משהו, תכתוב לה משהו. רק אתה יודע מה באמת ירגש אותה. כל עוד היא תראה שאתה חשבת עליה ונתת במתנה את הנשמה שלך, היא תתאהב בך מחדש.

ואם לא תשקיע במחשבה או בכסף, תשלם על זה בחודשים שאחרי זה בדרך אחרת. סמוך עליי. כמו שאתם לא אוהבים בחורות זולות, אנחנו לא אוהבות להרגיש זולות.

6. כשהוא שוכח תאריך חשוב.

בחורים, מטבעם, חסרי תועלת בכל מה שמגיע לזכירת דברים שלא כוללים ספורט, ציצי או משחק וידאו. יום השנה, יום האהבה, יומולדת או כל תאריך אחר. אם אני צריכה להזכיר לך, סביר להניח שזה יהיה בסמס. כי אני כבר לא אהיה שם איתך. אתה תהיה רווק.

7. בבוקר.

יש בחורות (וגם גברים) שהבוקר לא חבר שלהם. זה הזמן היחיד ביום שמותר לך לשנוא את כולם, גם את בן הזוג, וגם להפליק לו אם הוא מתעקש להציק. קח בחשבון, מר בן זוג יקר, שיש בנות שבבוקר יש בתוכן שטן קטן שיוצא רק אחרי שלושה כוסות קפה לפחות. תהיו סבלניים, זה משתלם מאוחר יותר. כמו שאנחנו יודעות להתעצבן אנחנו גם יודעות להיות המאמי שהתאהבתם בו מההתחלה.

8. כשהם לא מקשיבים.

את מדברת ומדברת על משהו שחשוב לך, כי בחורות הן פטפטניות כמו שכלבים הם פלצנים, ואין לשנות את דרך הטבע. ופתאום את קולטת שהוא בכלל לא איתך. העיניים שלו חצי עצומות ובוהות בחלל החדר או פוזלות לכיוון העיתון שעל השולחן. והנה לך מתכון מושלם לשנאה צרופה. אתה תהיה אומלל אחרי זה, כשתטעם ממנה.

9. כשהוא מסתכל על בחורה אחרת מולך.

אנחנו יודעות שגברים הם יצורים חרמנים ומניאקים, זה לא סוד. אנחנו אוהבות אתכם למרות זאת. לפעמים אפילו בזכות זאת. אבל יש גבול בין מניאק לבין חסר טאקט ואידיוט. זה יהיה לא טבעי אם לא תסתכל על בחורה עם מיני כשהיא הולכת לפניך אבל תעשה את זה בעידון, באמא שלך, אני נמצאת ממש כאן וגם לי יש יופי של ציוד. אל תסתובב להסתכל עליה כשהיא עומדת לך מול הפנים, אל תעיר איזו הערה ואל תעשה פרצוף חרמן כי היא תקלוט את זה ותשרוף אותך בחיים.

10. כשהוא מתכנן תכניות סודיות.

הדבר הראשון שעולה לה בראש זה שאתה בוגד בה, זה לא ברור?

אני יודעת, בחורות הן לא מאוד שפויות לפעמים בעצמן, אנחנו משוגעים באותה מידה, אבל כן, יפריע לנו שאתם הולכים לעשות משהו ולא אומרים לנו לאן אתם הולכים ומה אתם עושים. לא כולנו כאלה, אבל רובנו. אני אחרי הכל מדברת פה בשם כל הבנות. אנחנו רוצות לדעת, כי זה חשוב. כי אם אתה שומר סוד מאיתנו, זה כי יש לך סיבה להסתיר משהו, וזה אומר שכנראה אם נדע - לא נאהב את זה. חשבון פשוט.

מקווה שנהנתם מהפוסט. אני שוב חוזרת, לא כל הבחורות אותו הדבר. הבחורה שלך היא אחת ויחידה, אם היא דרמה-קווין, קונטרול-פריק או נייז-אנ-האפי. תכיר אותה, דע מה היא באמת תאהב ואת מה היא לא תוכל לסבול ותהיה הגבר שהיא לא תוכל לעמוד בפניו. אחרי כל זה, היא לגמרי שלך.

ואת, תרשי לעצמך לפעמים גם לכעוס עליו. לפעמים זה בסדר. אם הוא באמת אוהב אותך, הוא יקבל אותך גם עם פיוזים, כי את שווה את זה. כי הוא אוהב אותך למרות זה ובזכות זה. ואז את יודעת שהוא מושלם בשבילך :)

1. החבל נקרע בבנג'י

אתה מתלהב, מביא לחברה שלך לצלם אותך מלמטה, נושם עמוק וקופץ... אני תוהה מה המחשבה הראשונה והאחרונה שחולפת במוח כשהחבל נקרע ואתה נופל אל מותך. הניחוש שלי הוא שאתה מת עוד בדרך מהתקף לב.

2. המצנח לא נפתח

אותו דבר בערך, רק שכאן אתה ממשיך לנסות ולהציל את עצמך כל הדרך למטה, והדרך למטה... ארוכה היא ורבת צרחות.

3. השנורקל השתחרר

ספורט אוויר זה מפחיד, אבל ספורט ימי אמור להיות מרגיע ומשכיל. מה קורה אם אתה עמוק עמוק מתחת לפני המים ופתאום נגמר לך האוויר? איזה פאק.

4. הקסדה נפלה בחלל

בעידן הטכנולוגי של העתיד אני מניחה שזה עשוי לקרות לכל אחד מאיתנו. אל תשכחו במסעות חלל תמיד לסחוב איתכם מגבת, רק ליתר ביטחון.

5. השיער עולה באש

לא רק דפוק, גם משפיל. הדלקת נר בארוחה רומנטית עם חברה שלך ופתאום נהיה חם מאוד... לא רק שאתה מת בצורה הכי מעפנה שיכולה להיות, אתה גם מת קירח ושחור. באסה.

6. להיכנס לים עם דגי פיראנה

צריך לשים לב לשלטים שעל חוף הים, כי לפעמים המקום שורץ מדוזות וזה כואב ולא נעים ואתה חוזר הביתה צרוב עם מסקנה לקרוא שלטים להבא, אבל אם מזלך לא כזה טוב אתה עלול לטבול בים עם דגי פיראנה ולגמור בתור ארוחת-צהריים.

7. אצבע בשקע

"מה זה, למה המפזר חום שלי לא עוב - - - אהההה!" כן כן, משפיל ו... אתה מת עם פטמות זקופות ושיער עומד.

8. להיתקע במכונת כביסה

אני לא יודעת איך זה יכול לקרות אבל אני מניחה שהכל אפשרי, רק תוודא שיש מישהו בבית שכשתיגמר התכנית, יעביר אותך למייבש.

9. לבלוע דבק

הסנפות זה פאן אמיתי, אבל תשים לב לאיזה חור אתה מכניס. זה תקף, אגב, לכל מני תחומים בחיים.

10. ללחוץ על כפתור מסתורי

"אני תוהה מה הכפתור הזה עושה...?"

אף פעם אל תלחץ על כפתור מסתורי, כי זה תמיד נגמר בפיצוץ. ולא... לא במובן הטוב.

רעיונות נוספים, שתפו אותי. מחפשת דרכים להרוג.

1. "עלית במשקל?"

אם אישה אומרת את זה לחברה שלה, אז אולי היא תודה שהיא אכלה קצת יותר מדי השבוע בגלל החגים או שהיא חיפפה והבריזה מהחדר כושר איזה פעמיים. אם גבר אומר את זה לאישה, היא תעוף על האמ-אמא שלו. לא רק שהיא תיעלב ותהפוך קרה, גם הביטחון העצמי שלה בנוגע לגוף שלה ירד.

אם היא בת הזוג שלך - היא גם לא תיתן במיטה. ראה הוזהרת.

2. "את נראית עייפה."

אם אישה אומרת את זה לחברה שלה, היא רק בעקיפין אומרת לה שרואים שהיא יצאה אתמול בלילה ואולי קצת חיפפה עם האיפור הבוקר וכדאי לה לתקן אותו. אם גבר אומר את זה לאישה, זה מתפרש בעיניה כאילו הוא אומר, "את נראית נורא." או, "את נראית חולה." מה שלא כל כך מחמיא. פשוט תסתום ותעמיד פנים שהיא נראית בסדר.

כן כן, נשים הן משוגעות.

3. "זה מה שאת הולכת ללבוש?"

אישה מבינה שכשחברה שלה מעירה לה על מה שהיא לובשת או מסתכלת עליה במבט תוהה ובוחנת את הלוק שלה, היא כנראה לא התלבשה יפה או לא התאימה את הבגדים. סביר להניח שהחברה תגיד לה מה כדאי לה ללבוש במקום או תתן לה עצה יעילה, כי תכלס, נשים יודעות להתלבש. אם גבר יגיד את זה לבחורה, זה לא יתקבל בעין יפה. או שהיא תחשוב שהוא רומז שהיא התלבשה יותר מדי פרובוקטיבי ובעקיפין רמז שהיא זונה, או שהוא פשוט לא יודע על מה הוא מדבר ומאיפה לו הזכות לומר לה מה ללבוש. יש גם אפשרות שלישית... שהוא הומו.

4. "היה לך יותר יפה כשהשיער שלך היה קצר."

גברים לא מבינים כמה זה קריטי לאישה שהסתפרה, ההערות על התסרוקת החדשה שלה. בדרך כלל, או אפילו תמיד, בחורה יוצאת מאוכזבת מהמספרה. איך אמרה פעם קיטי פורמן ממופע שנות ה'70...? - 'שיער בשביל אישה זה כמו רכב בשביל גבר.' הדבר האחרון שהיא צריכה זה גבר שיגיד לה שזה היה טוב יותר לפני כן.

5. "את בטוחה שאת הולכת לאכול את כל זה?"

אף פעם, ואני מתכוונת לזה - אף פעם אל תטיל ספק בבחירה של האישה שלך מה לאכול. היא יודעת מה שהיא בוחרת. לקח לה כל כך הרבה זמן לבחור איפה לאכול, אז אל תהפוך את הכל לקשה יותר.

6. "נראה לי ששתית מספיק."

אז קנית לה משקאות כל הערב ואז אמרת לה לעצור. אם חברה תגיד לה להפסיק זה בגלל שהיא דואגת לה, אבל אם גבר יגיד לה את זה היא תרגיש פגיעה. רוב הבנות יודעות את הגבול שלהן, אז אל תיקח אותה תחת חסותך, אין עניין. אתה רק מביך את שניכם.

7. "את מריחה מוזר."

אם אישה אומרת את זה, היא רוצה לעזור. סביר להניח שיש לה בושם בתיק כדי לטשטש את הריח. לגברים אסור אף פעם להעיר לאישה על הגיינה, גם אם נראה שהיא לא מבינה את המושג. לא רק שזה יכעיס אותה, אתה תצא מניאק אמיתי. הסיכויים הם שאתה מריח פי עשר גרוע ממנה, אז אל תפתח את הדלת הזאת בכלל.

8. "ואוו, איזו כוסית היא."

אף פעם אל תגיד את זה לאישה שאתה מנסה לצאת איתה, זה יגרום לה לראות אותך באור אחר לגמרי, לא חיובי. כבר יש לה מספיק בעיות של ביטחון עצמי גם בלי שתגיד לה כמה חתיכה בחורה אחרת.

9. "תרגעי."

ואוו.

בחורה שעצבנית עליך צריכה רק את המילה הזאת כדי לגמרי לצאת מהכלים. אם גרמת לה לכעוס, כנראה שיש לה סיבה להיות עצבנית! אל תגיד את זה. תגיד כל דבר אחר אבל אל תגיד את זה!

10. "קיבלת מחזור?"

אין אף פעם, בכל ההסטוריה של היציאות המביכות וצאצאיהן, סיטואציה שמתאים לשאול בה את השאלה הזאת. גם אם היא מצוברחת, למה שתשאל את זה? זה בדיוק כמו לבקש ממנה להעיף לך סטירה. אם היא באמת במחזור, הדבר האחרון שהיא צריכה זה גבר שיתעמת איתה על זה. אם אתה אומר את זה, כל מה שמגיע לך, כנראה הגיע לך.

כמובן שיש נשים שלא מתרגזות מכל דבר ברשימה הזאת, אבל אלה הדברים שמרגיזים את רוב הנשים, כל אחת והפיוז שלה. אתה מכיר את האישה שלך, אתה יודע מה היא מקבלת בקלות ומה לא.

אם אתה עדיין לא מכיר אותה ובהחלט רוצה להכיר, פשוט תימנע מחוסר טאקט.

זה לא כל כך קשה, אם אתה חכם.

עכשיו, ברשותכם, אני יוצאת לשתות עד כלות נשמתי כי יש לי יומולדת בחצות, ומחר חובתי הרשמית לקום עם הנגאובר. מחר, בשבת, שזה יום ההולדת, אני מבטיחה לעדכן. אני זקנה בת 24, זה מפחיד...

מזל טוב לסטיבן קינג!

ולי.

לילה טוב וסופשבוע מהמם לכולם.

1. אין לי סוללה.

"וואי כן, תקשיב, אתה ממש מעניין אבל אין לי סוללה. הייתי מדברת איתך עוד שעות, בחיי, אבל אני לא רוצה שזה יתנתק לנו פתאום באמצ - "

2. אני בלי מטען.

"וואי כן, תקשיב, אתה ממש מעניין אבל לצערי אני לא יכולה להמשיך לדבר כי אני צריכה לשמור על הסוללה ואני בלי מטען."

3. אני ממהרת לעבודה.

"טוב, אני רצה לעבודה. אין לי ספיקר באוטו אז נדבר אחר כך. ביי."

4. שיחה ממתינה.

"אוי, אתה שומע את זה?" - "אני בטוחה ששמעתי ממתינה. אין לי זיהוי שיחות אז אני אענה. נדבר אחר כך."

5. אני חייבת ללכת לישון.

"אני גמורה... *פיהוק מופגן וחצוף* תקשיב, אני חייבת לישון. אני צריכה לקום עוד איזה 5 שעות ואני מה זה סחוטה. ביי."

6. אני לא שומעתתת!

"מה?" - "מה?" - "מה?" - "הלו?... מה?" -

7. נגמרה הפסקת סיגריה.

"טוב, אני צריכה לחזור למשמרת. נדבר."

8. יש לי פיפי.

"אני צריכה לשירותים ואני לא רוצה שתקשיב לי לפיפי. ביי."

9. אין קליטה.

"אוי אתה מתחיל להיות קטוע. אני חושבת שאין כאן קליטה... מה?" "מה?" "הלו?"

10. סיפור חיי.

"בקיצור, זה התחיל כשקמתי בבוקר. עדיין היה חשוך והשמש רק החלה לבצבץ מאחורי ההרים. רוח קלילה נשבה ו... הלו?"

1. האפצ'י התקוע.

כולנו שונאים אפצ'י תקוע. במיוחד כשאנחנו מנסים לישון והוא ממש מפריע להרדם או כשזה קורה בלילה ואין לך שום פנס רחוב באזור. איך... איך אתה מתפלל שהוא יצא כבר!!! כמו אישה בהריון בחודש ה-20!!!

2. מתקפת אפצ'י

או להפך... כשיש לך שרשרת אפצ'ים שלא נגמרים ואנשים כבר אומרים לך "לבריאות" בעצבים, כאילו שאתה עושה את זה בכוונה כדי להרגיז אותם.

3. הנמלול.

כשאתה קם מתנוחת ישיבה ממושכת והרגל שלך מרגישה ככה:

-NO SIGNAL-

4. הצינור הלא נכון.

כשאתה שותה משקה קר מקשית והוא נכנס לך דרך הצינור הלא נכון. אתה מוצא את עצמך נחנק איזה חצי שעה.

5. הגרעפס הלא-מתוזמן.

כשיוצא לך גרעפס, אבל מהארוכים והקולניים... בדיוק באמצע ראיון עבודה או פגישת עסקים או מבחן. ואתה רוצה להרוג את עצמך אבל המבטים של כולם מסביב כבר עשו את זה בשבילך.

6. השפריץ.

כשאתה שותה לגימה גדולה ממשהו ובדיוק מישהו היה חייב להצחיק אותך. הכל עף בחזרה החוצה על הפרצוף שלו ופתאום הבדיחה על חשבונו.

7. בכי לא רצוני.

כשאתה עייף ומתחילות לזלוג לך דמעות בלי קשר לכלום ואתה לא מצליח לעצור אותן. אנשים מסביב חושבים שאתה בוכה ומסתכלים עליך ברחמים ואתה בסך הכל רוצה כרית ופינה שקטה...

8. הפלוץ.

הוא רע בכל מצב, אבל בעיקר במקומות סגורים או באמצע סקס...

9. הדילוג המאולתר.

אתה הולך לתומך ברחוב ופתאום הרגליים שלך מסתבכות בקטע לא ברור... את לא רוצה להראות כמו אידיוט אז אתה מאלתר מן דילוג משונה כזה וממשיך ללכת. מביךךך

10. קולות מוזרים.

כשאתה יושב במקום ציבורי, כמו פארק, ונזכר במשהו מצחיק ומתחיל לצחוק עם עצמך. או גרוע מזה, כשאתה יושב במקום ציבורי, כמו שירותים, ונזכר ברגע מביך שהיה לך, כמו למשל גרעפס גדול בראיון עבודה, ואתה עושה קול מוזר כמו "אעעממ..." מיואש. זה נשמע רע. במיוחד כשאתה יושב על אסלה.

1. לאכול כמו חיה.

גברים נגעלים מבחורות שטורפות אוכל, הם יברחו כמו מהוריקן. זה לא קשה, פשוט תכניסי ותכניסי, דפקי את הסטייק עד הסוף כאילו את רעבה מכיתה ב' ותדאגי שאת מתלכלכת כהוגן בזמן שאת עושה את זה.

בונוס - את יכולה גם לדבר תוך כדי ולירוק לכל עבר. רק תדאגי שהוא לא יברח לפני שישלם את החשבון ;)

2. איפור מרוח.

אם יש משהו מכוער זה אישה עם איפור מרוח. אבל לא בקטנה - ממש מרוח! רק לפני שאת יוצאת לפגוש את הבחור המסכן, תדאגי לשים איזה "סקוווששש" על העיניים עד שנראה כאילו ראית עכשיו את הסרט "אנה פראנק" ואת מוכנה לדייט ההברחה שלך.

3. תריחי את עצמך.

להרים יד, לרחרח ולזרוק איזה "איכס" או פרצוף נגעל. מיד יעשה את העבודה, הוא לא יגע בך.

4. לדבר. והרבה.

פשוט לדבר. אתן בחורות, אני סומכת עליכן שלא צריך רעיונות או טיפים בנושא הזה.

5. להשתכר כל הזמן.

יוצאים לפאב? תשתכרי לו. למסעדה? תשתכרי לו. לים? תשתכרי לו. ללוויה? למה לא, תשתכרי לו. תגיעי בכל ערב שפוכה הביתה שהוא לא יוכל יותר לדאוג לך ויזרוק אותך.

דרך אגב - כשאני אומרת תשתכרי אני מתכוונת עד הסוף, לא לעצור בשלב שאת חרמנית ורוצה לעשות אותו, זה רק יחרמן גם אותו ותמצאי את עצמך בבוקר לידו במיטה כשאת מסננת לעצמך "פאק."

6. לסמס לו חמישים סמסים ביום.

ולמה לעצור שם? תתקשרי בין כל אסמס. תנדנדי, אל תתני לו לנשום. הוא ישנא אותך ויקרא לך "חתיכת אובססיבית עם חרדת נטישה" ומיד אחר כל ינטוש אותך.

7. תקחי לו מהאוכל.

רוב הגברים שונאים לחלוק אוכל. הוא אוכל משהו? לא משנה מה, פיצה, עוגה, למען השם - מרק... קחי קצת מהצלחת, תכניסי לפה ותחייכי חיוך נבזה ומתוק. הוא ישנא אותך.

8. הערכה עצמית נמוכה.

"אני מה זה מכוערת." "יש לי אף מה זה גדול." "אני שמנה כמו משאית." "גדל לי חצ'קון על הלחי, הוא ענק כמו פיל. קראתי לו מייק."

מה מבריח גבר יותר מאישה שחושבת שהיא מכוערת ולא מפסיקה לדבר על זה? טוב, אולי אישה שהיא באמת מכוערת. אבל לא משנה, זה עובד.

9. תזכירי לו את כל החסרונות שלו.

"אתה מה זה מכוער." "מה זה, כמה זמן לא התאמנת?" "אתה שמן, חייב דיאטה מאמי." "גדל לך חצ'קון על הלחי, הוא ענק כמו פיל. בוא נקרא לו מייק."

רק לפני שהוא ממש מתעצבן, שימי ריצה. את לא רוצה גם סטירה על הדרך...

10. תהיי דרמטית.

זרקי לו תסריט מסרט דרמה על כל דבר קטן. הוא שכח להוריד את הקרש באסלה? תאכילי אותו סרטים. הוא לא אמר לך לילה טוב לפני שהלכת לישון? תאכילי אותו סרטים. הוא הזמין לך פיצה עם זיתים ואת לא אוהבת זיתים? תאכילי אותו סרטים. תאכילי אותו בכל כך הרבה סרטים שהוא יהיה שמן כמו האוטובוס ב"ספיד".

אם עקבת בזהירות אחרי כל ההוראות, המשימה הושלמה ואת תראי תוצאות!

אם שום דבר מהרשימה הזאת לא עבד (הסיכויים נמוכים אבל נגיד ש) - אל תזרקי אותו! זה גבר שצריך לשמור. עכשיו את יודעת שלא משנה מה תעשי, הוא שלך. עד שהמוות יפריד ביניכם.

בהצלחה עם זה.

1. הפטפטן.

אם סיפרת משהו ועוד בפעם הראשונה שסיפרת אותו הוא לא היה מעניין - אתה לא צריך לספר אותו שוב! ואם יש בינינו שתיקה של כמה שניות, זה לא סוף העולם! ואם אתה ממש לא מסוגל לסתום את הפה - תאכל משהו! תלעס מסטיק! תעשן! תנשך את הלשון! לא אכפת לי, תעשה משהו, אבל תנסה לפעמים גם לסתום את הפה!!!

2. זה שמתעצבן על משהו שלא בשליטתך.

"אוף, אתה גבוה מדי." "אוף, אתה נמוך מדי." "אוף, למה כשאתה מאחר לאוטובוס גם הוא מאחר וכשאני מאחר הוא מגיע בזמן?" "אוף, למה אתה נראה טוב בכל מה שאתה לובש ואני נראה רע גם עם מותגים?" "הקול שלך מרגיז." "יש לך הליכה מוזרה." "אתה מכוער."

אולי דיי?? קשה אפילו לשמוע מהצד את ההערות האלו!!!

3. הביקורתי.

אם יש משהו שאני לא סובלת זה אנשים שמצקצקים בלשון ומנענעים את הראש מצד לצד. בעיקר אם זה כולל כל סוג של חדשות מולם - טלוויזיה, Ynet או ידיעות אחרונות. אני בעיקר שונאת את אלה שמצקצקים בלשון ומנענעים את הראש מצד לצד כשזה מולי, בזמן שאני מדברת!!

אם כל הביקורתיים בעולם ייפלו לתוך בור, אני לוקחת על עצמי את האחריות לסתום אותו.

4. הקיצ'י.

רוב האנשים האלה הם ממין נקבה, אבל תפסתי לא אחת גם גברים (לא רק הומואים) שהם קיץ' לא נורמלי. הם רוצים שבן הזוג יקנה להם מתנות וישיר להם סרנדות, הם מתעצבנים כשלסרט או לספר יש סוף עצוב או רע, הם לא יכולים לסבול לשמוע קללות או שיחת חולין שאיננה עם תוכן רומנטי או קיצ'י והם שונאים את ז'אנר האימה או מוזיקה 'רועשת' מידי. הכל חייב להיות ורוד ומושלם עטוף בנצנצים ומתוק כמו דבש. הם עושים לי להקיא.

5. ה"נורמאטיבי".

אלה שלא יכולים להסיט את המבט כשעובר לידם אדם לבוש שונה, או אדם מוגבל, או אדם שתוי, או כל אדם בעצם שלא מתוייג לפי מה שהם או החברה מכנים "נורמה".

יחי המוזרות!

6. הקולני.

אם אתה מדבר, בעיקר אם אתה מדבר שטויות, לפחות תעשה את זה בווליום סביר. לא כולם צריכים לדעת איזה קקה גדול חירבנת בבוקר או מה החבר המניאק שלך עשה לך או אם החזייה שלך מפריעה לך או לא. אל תבינו לא נכון, אני אוהבת כנות. דברו חופשי. אבל שמרו על ווליום שמאפשר גם פרטיות!

7. הטיפש בהכחשה.

אנשים טיפשים, אני אוהבת אתכם! כיף להיות איתכם ואתם מצחיקים בעצם טיפשותכם... אבל פאק, אתם טיפשים! תפסיקו לנסות ולהוכיח שלא, תפסיקו לנסות לנצח בדיונים, תפסיקו להמציא עובדות ותפסיקו לנסות להעביר את נושאי השיחה לנושאים שאתם הכי מבינים בהם רק כדי להפגין ידע!

טיפש שמבין שהוא טיפש ומשלים עם זה הוא חבר כיפי ומצחיק ואני מכבדת אותו למרות טיפשותו. אבל את החבר הטיפש שבהכחשה אני פשוט מגדירה כאפס ולא רוצה שום קשר איתו.

8. החכם בהפגזה.

אני שמחה בשבילך שאתה חכם, אני אוהבת שיש לי את החבר שאליו אפשר להתקשר כשאתה צריך לשאול שאלה או שסתם כיף לדבר איתו ולדון איתו על נושאים מרחיקי לכת. אבל מי שמודע לזה שהוא פאקינג חכם ומנפנף בזה לכל עבר, חייב להפוך כל שיחה מעניינת לתחרות מוחות או להפגין ידע בכל תחום כאילו שהוא הדבר הכי מדהים בעל מוח-על שקיים עלי אדמות - תתרחק ממני, פריק, ואל תעיז לדבר אליי. אני נגעלת מאנשים כמוך.

9. האובר-דרמטי.

אז קיללתי... אז היה לנו ויכוח סוער... אז שכחתי את יום ההולדת שלך... אז לא אהבתי את הקפה שהכנת לי... סו וואט?! בו הו! צא מהסרט!

10. המסריח.

למה אנשים מסריחים חושבים שכיף לשבת לידם??

1. כשאת נכנסת עם תיק קטנטנצ'יק שלא מכיל יותר מארנק ומשקפי שמש, ובכל זאת המאבטח מתעקש לבדוק אם יש לך שם פצצה.

2. כשנשארה רק עוד קופסה אחת אחרונה של פרינגלס ואיזה ילד שמן מגיע לשם לפניך, תופס אותו ושם ריצה לעגלה של אמא שלו שאפילו לא באמת רוצה לקנות לו את זה אבל לא מתווכחת.

3. כשכל הקופות תפוסות.

4. הילדים המעצבנים שצועקים שאמא תקנה להם "את זה ואת זה ואת זה..."

5. הריח.

6. כל כך הרבה ריצפה.

7. הרעש.

8. כשאתה נכנס רק בשביל לקנות איזה יוגורט וצריך לחפש שעתיים רק איך להגיע לאגף מוצרי החלב וכבר עובר לך החשק ליוגורט אבל אז כבר הגעת אז אתה בכל זאת מחפש ואז אין את היוגורט שאתה רוצה ואתה מתפשר על אחד אחר רק כי אין לך כוח לחפש את אגף מוצרי החלב בסופר אחר.

9. כשבדיוק הגיע התור שלך הקופאית החליטה לקום ולא לחזור לעולם. לעולם.

10. כששואלים אותך אם יש כרטיס מועדון ואם אתה מעוניין במבצעים החדשים למרות שהתשובה היא תמיד "לא!!!" ו"לא!!!"

1. לדרוך על קקי.

איזה כלב החליט להתרוקן על המדרכה והנעל שלי צריכה לסבול. יותר גרוע מזה לא יכול להיות, למרות שגם לדרוך על מסטיק זה לא תענוג.

2. אנשים.

לא כל אחד, באמת שלא. אבל תמיד צץ פתאום איזה עלוקה לא מגולחת שבא אליך ושואל איזו שאלה, כמו "איך אני מגיע לאוניברסיטה בלה בלה בלה?" ואחרי שאת מסבירה לו יפה, הוא חייב להוסיף, "את מכאן?" ואז את מהנהנת בנימוס והוא ממשיך, "מאיפה?" "בת כמה את?" "את סטודנטית?" "רוצה לשתות קפה?"

אחי, אם רצית להתחיל איתי, הרסת כל סיכוי מראש כששאלת איך להגיע לשם ופה ואז נזכרת לחקור אותי על קורות חיי. ישירות, גברים. י-ש-י-ר-ו-ת.

3. מוניות.

אישה שהולכת לתומה ברחוב, לא תמיד צריכה מונית. אם יש סיכוי קלוש שבקלושים שאיזה נהג מונית קורא את הפוסט הזה - תלמד את החברים שלך. זה שעברתי עכשיו ליד תחנת אוטובוס, לא אומר שאתה חייב לצפור לי ולצעוק בקולי קולות, "צריכה מונית, גברת?" - זה מרגיז!!!

"לא! לא צריכה מונית! לך תבדוק אם האישה הזקנה ההיא, זו שמרימה את היד וצועקת 'מונית! מונית!' צריכה אחת. דביל."

4. שיכורים.

אני אוהבת להשתכר עם חברים, הם מצחיקים כשהם שיכורים, בחיי, הם הורגים אותי. אבל ברגע שזה שיכור זר וחרמן שעובר לידך ברחוב, עושה לך עיניים ועוקב אחריך לכל מקום שאת הולכת - זה דוחה!

5. מתנשקים.

זוגות מאוהבים זה מאמי, אבל כשאתם בולעים אחד לשני את הלשון באמצע הרחוב, אני זו שצריכה לעבור לידכם ולשמוע את הקולות הדוחים שאתם משמיעים. אם אין לכם חדר, תשכרו מכונית.

6. נהגים.

או שהם צופרים, או שהם צועקים. בכל מקרה, הם מרגיזים. נהגים: תוציאו את הראש מהתחת, הצפירות שלכם עוברות את הווליום הכי גבוה באוזניות שלי ואני בכלל לא עשיתי כלום. אני הולכת רגל!

7. ילדים.

משום מה, הכדור שלכם תמיד מגיע אלי. אם אני בועטת בו רחוק, יצאתי מניאקית. אם אני בועטת אליכם, אתם מתלהבים וחושבים שאני רוצה לשחק איתכם. תגידו, אם אני אפנצ'ר אותו, תתבעו אותי?

8. אנשים שמעירים למעשנים.

זה רחוב למען השם. אם זה פארק, או תחנת אוטובוס, או מדרכה. זה רחוב!!! אם כאן לא נוכל לעשן בשקט, איפה כבר פאקינג נוכל לעשן? תנו לנו את ההנאות הקטנות שלנו, גם ככה החיים שלנו קצרים משלכם! מנוולים!

9. כוסיות.

אני לא תמיד יוצאת מתוקתקת מהבית. טוב, למען הכנות, אני כמעט אף פעם לא יוצאת מתוקתקת מהבית. מצדי לצאת עם שיער עומד ונעלי בית, כשהנייר טואלט מהשירותים מבצבץ לי מהמכנסיים. אתן כוסיות וזה טוב ויפה. אבל מה זה עניינכן, כוסיות? תפסיקו להרים גבה כי הטלפון שלי הוא משנת תרפפ"ו ואין לי אייפון או טאבלט או גלאקסי וגם אין לי מושג מה ההבדל ביניהם ותפסיקו להרים גבה כשאני שולפת ספר בפארק ויושבת לקרוא. אני אישה חנונית, ענייני בלבד. לא עניינכן. הכוסית הבאה שמעבירה עליי ביקורת חוטפת בראש, ותאמינו לי, אני יכולה עליכן.

10. ערסים. או - נהגים ערסים.

על ערסים אני לא צריכה להוסיף יותר מדי, ערסים מעצבנים בכל סיטואציה. אבל הם הכי מעצבנים כשהם על הכביש, עם פול ווליום של איזה זמר מזרחי (אין לי דוגמא. עד כדי כך זה לא מעניין אותי.) ואני צריכה לשמוע את הסלסולים האלה מעבר לAC/DC שלי באוזניות... ערסים, תמותו.

1. אל תלך בעקבות הקול.

אם אתה לבד בבית ואתה שומע רעשים מוזרים ומפחידים מעליית הגג, מהמרתף או פשוט מחדר אחר, אל תלך אחריו! למה לך לעזאזל לחפש את הקול? מה אתה כבר יכול לעשות אם זה באמת איזה איש מטורף עם מסור?

2. אל תפתח את הקבינט.

בכל פעם שדמויות בסרטי אימה פותחים ארון מראות, ברגע שהם סוגרים אותו, מישהו מופיע שם. ואם הוא לא מופיע שם, הוא יופיע מיד אחרי שהם יעזבו את החדר. קריפייי

3. אל תיפול.

למה הם תמיד נופלים כשהם בורחים מהמפלצת לעזאזל? זה לא שהם באמת תמיד נופלים כשהם רצים ככה. זה תמיד קורה רק כשהאיש המפחיד עם המסור והמסיכה אחריהם. אם כבר, הוא צריך ליפול. הוא בדרך כלל לובש חליפה, מחזיק מסור חשמלי פועל ביד ועוטה מסיכה שמפריעה לשדה הראיה שלו - ואתה נופל?!

4. תתקוף!

אני יודעת שרוח רפאים של ילדה קטנה זה מרתיע, אבל אם מופיעה אחת כזאת בבית שלך - אל תיכנס לפאניקה. זאת רק ילדה קטנה, אחרי הכל! תרביץ לה! תחסל אותה! ואם בובה רודפת אותך, תבעט לה בצורה והיא עפה משם! זה הדבר האחרון שהם מצפים לו!

ואל תלך לבדוק אם היא מתה בפעם הראשונה - הם אף פעם לא מתים בפעם הראשונה! תירה בה ותסיים את העבודה.

5. זריז עם המקלחת.

רוב התקיפות קורות במקלחת. זה לא נעים למות עירום ורטוב עם עור ברווז, אז מקלחת זריזה והחוצה!

6. כבו את הטלפון.

תמיד כשתתחבא מהפסיכופת בתוך הארון, או מתחת למיטה (חרא מחבוא, דרך אגב!) או מאחורי הוילון  - הטלפון יצלצל. תמיד בתזמון הכי גרוע.

7. אל תסתכל דרך חורים בדלתות.

הרוצח יודע שאתה שם וכל מה שתראה זה את העין שלו מסתכלת עליך בחזרה. ברררר...

8. אף פעם על תקשיב מבעד לדלת.

אלא אם כן אתה רוצה שהמסור יחתוך את הדלת בדרכו אליך ויחתוך אותך לשניים!

9. ברח.

אם האורות בבית מהבהבים בלי סיבה - ברח. אם המערכת סטראו מפסיקה לנגן בלי סיבה, או רצה לאחור מעצמה - ברח. אם הברז מתחיל להזרים מים מעצמו - ברח. אם הרהיטים מתחילים לחרוק בהגזמה - ברח. ברח ברח ברח!!!

10. אל תיקח סמים.

המסומם תמיד הולך ראשון.

1. סטפני מאייר.

מורמונית מטונפת שהחליטה שלכתוב חלומות רטובים זו ההגדרה החדשה ללהיות סופרת.

2. הלן תומאס.

הייתי אומרת ז"ל, אבל כולנו יודעים שזכרונה, לפחות בקרבנו, לא יהיה לברכה. ולמרות שהיא מתה סוף סוף ותודה לאל - כולנו מסכימים שכשהיא הייתה בחיים, היא הייתה מגה מעצבנת.

3. אדולף היטלר.

אמרתי מספיק.

4. ג'סטין ביבר.

כי נמאס לי שטינאייג'רים שולטים בעולם המדיה. זה צריך להיפסק.

5. זאב רווח.

מיאו חתולה...? באמת?

6. יוהאן ברנולי.

למי שלא יודע הוא מחלוצי השימוש בחשבון דיפרנציאלי ואינטגרלי. אני לא יודעת מי המציא את המתמטיקה אז אני אפיל הכל על יוהאן. מה זה משנה, הוא בהחלט שייך לרשימה הזאת.

7. ברונו מארז.

אני שששונאת אותו. הוא יצור לא מאוד חתיך שבטוח שהוא מאוווד חתיך ומשתמש יותר מדי במילה Baby.

8. הרב אמנון יצחק.

תפסיק להכריח אנשים לגזור את השיער היפה שלהם וללבוש ציצית ותפסיק להטיף ולזלזל באנשים שלא יודעים לענות לך בלי לגמגם. לא ככה עושים את זה.

רוצה להגיע לגן עדן? - תציל חיים. תתגייס לצבא. תתרום דם. תפסיק לכבוש כובע עם כידון.

9. ירון לונדון ומוטי קירשנבאום.

אני אקח אותם כאדם אחד כי כששניהם יחד הם פשוט דבר אחד גדול ומעצבן. והם קולניים מדי.

10. ג'אם. (אני)

אני יודעת, אני לא מפורסמת... אבל אני מעצבנת!

די להתלונן כל היום.

לכי לכתוב. הספר שלך לא יכתוב את עצמו.

1. קחו את כביש שש.

לא משנה לאן אתם נוסעים, כל עוד הוא ביניהם - קחו את כביש שש.

2. תהיו עירניים.

פקחו עיניים ותמיד תחקרו מסביב אם יש איזה Yellow, אלונית, מנטה, לא משנה מה - וכל הדרך תחשבו: קפה קפה קפה!

3. אל תקשיבו לג'י.פי.אס.

אני לא אומרת לא להפעיל אותו. אדרבה, תפעילו ג'י.פי.אס, אבל אל תקשיבו לאף מילה שהוא אומר או שתמצאו את עצמכם פונים שמאלה ישר לתוך מפעל מתכת. תקשיבו לי, אני יודעת. הוא מטומטם, המטרה העיקרית שלו היא תכלס לארח חברה לנהג כדי שלא יירדם ומודיע כשמגיעים ליעד, חוץ מזה הוא די חסר תועלת.

4. אל תקראו מפה.

גם אם התבלבלתם בדרך - אל תקראו מפה!!!

למה? - כי העיניים צריכות להיות תמיד על הכביש, אלא מה?

5. תעצרו בצד.

אתם לא יכולים להשתין על המושבים באוטו כי תכלס זה די מסריח. אז תשתדלו במקרים מסויימים, לעצור בצד.

6. שימו מוזיקה.

אבל לא על פול ווליום ובטח ובטח שלא מזרחית - כי אז אתם לא סתם נהגים ישראלים, אתם נהגים ישראלים ערסים. רע מאוד.

7. תקללו.

8. תנו טרמפים לחיילים.

הם עייפים ורוצים הביתה, בדיוק כמוכם.

אבל עצה קטנה - כשאתה, נהג חביב, נותן טרמפ לחייל, תאמין לי: הוא מת לישון. אז אל תחפור לו על המצב בארץ ועל הימים שאתה שירתת בצה"ל כי כשהוא עוד חמש דקות רואה מקלחת ומיטה זה ממש אבל ממש לא מעניין אותו.

9. תסנן שיחות.

גם אם יש לך ספיקר, תסנן שיחות.

ככה אם שואלים אותך, "אחי, למה לא ענית לי? התקשרתי אליך כל היום!" אז יש לך תירוץ מצויין, "סליחה אחי, הייתי בנסיעות כל היום והלך לי הספיקר."

10. אל תישן.

לפחות לא על ההגה.

נסיעה טובה :)