את סוף השבוע ביליתי בבית של סבתא שלי. היא גרה עם דוד שלי (הוא רווק ושניהם גרים יחד) וכשקראתי בידיעות אחרונות את כל הכתבות בהן העיתונאים בוחרים להם את "איש השנה" שלהם, ניסיתי לחשוב מי היה כתוב בטור שלי אילו הייתי אני כותבת ל7 ימים. לא הצלחתי לחשוב על אף אחד שהשפיע עלי במיוחד השנה. והנה היום אני נכנסת לישרא-בלוג ורואה שהנושא החם הוא "אשת השנה שלי" - אשת, המממ... היא מיד עלתה לי לראש. סבתא שלי. כמובן שסבתא שלי.

אני יודעת שברוב הפוסטים שלי דיברתי דווקא על סבא, כי תמיד היה לי קשר מיוחד איתו, אבל את הפוסט הזה אני מקדישה לסבתא הפעם.

סבתא שלי היא אישה חזקה. תמיד היתה, ולמרות שסבא שלי היה איתה תמיד, הוא היה עובד קשה מאוד והיא היתה עם הילדים לבד בבית. פעם היה קשה פי כמה מהיום לנהל משק בית והיא עשתה את זה עם 4 ילדים.

היא סיפרה לי סיפורים מהעבר ואני יודעת כמה קשים היו חייה. תמיד רצתה ללמוד אבל לא הלכה, ודווקא היא גדלה בתקופה שהיה מקובל לתת לבנות לצאת ללמוד אבל הוריה לא נתנו לה לצאת. אחותה הלכה ולמדה והשיגה תעודה כי היא עזבה את הבית אבל סבתא שלי לא העיזה לשבור להוריה את הלב, אז היא נשארה בבית. עד היום היא מרגישה רע שאינה יודעת לקרוא ולא מסוגלת ללמוד כבר שום דבר בגילה.

היא בוכה הרבה, סבתא שלי, בעיקר מאחר ותמיד רצתה שדודי, זה שגר איתה, יתחתן ויקים משפחה. היא חוששת שיחיה לבד אחרי שתמות.

"הוא אף פעם לא יחיה לבד, סבתא," אמרתי לה כשסיפרה לי על הפחד שלה, "יש לו אותנו." ב'אותנו', התכוונתי לנכדים, אחייניו. לעולם לא היינו עוזבים אותו לבדו.

אבל היא לא השתכנעה, "אתם תקימו את המשפחות שלכם ואני אמות, ומי ישאר לו? עם מי הוא יעשה את החגים, השבתות? עם מי יזדקן?" אמרה. לא בכתה על עצמה כמעט אף פעם, רק על אחרים.

ולכן השנה היא ביקשה מאיתנו בקשה, והסכמנו, וזה עשה לה מצב רוח טוב כל אותו סופ"ש.

בשבת בערב לקחתי את דודי למשרד שלו בטענה ש"אני רוצה לראות את מכונת הקפה החדשה שקנית." - הסיבה שבאמת לקחתי אותו למשרד ב6 בערב היא שהייתי צריכה לעכב אותו. לבקשתה של סבתא, חגגנו לו יומולדת הפתעה.

בזמן שאני והוא היינו במשרד ועיכבתי אותו בהכנת עשרים כוסות קפה שונות, כל המשפחה הגיעה ואירגנה את כל הבית. תלו לו בלונים וערכו שולחן, התקינו מקרן למצגת שהכנו לו עם סרטונים מכולם ואפילו כתבתי לו שיר מגניב בגיטרה שחיכתה לי באוטו בחוץ. היה גם משחק שהכינו אחותי ובעלה, זו מן אפליקציה כזאת של שאלון וכל המשפחה השתתפה; היו כל מני שאלות על דוד שלי וראינו מי מכיר אותו הכי טוב.

הרבה זמן לא היה לנו מפגש משפחתי בגודל כזה. כל המשפחה המורחבת היתה שם וכשנכנסנו הוא היה בעננים.

היה ערב נהדר והחלטתי לכתוב, לכבוד הערב המשפחתי, לכבוד יום ההולדת של דודי ובעיקר לכבוד אשת השנה שלי, סבתא, על עשרת הדברים שתמצא בבית של כמעט כל סבתא:

1. שמיכות צמר.

בכל מקום ובכל פינה יש שמיכות צמר אצל סבתא. אחת פרושה על הספה, אחת מקופלת בפינה, ואחת מכסה את סבתא.

2. וטרינה קדושה.

או קבינט זכוכית גדול מפוצץ בדברים שאסור לך לגעת בהם, כמו כלי חרסינה, תמונות ישנות, גביעים, פסלונים או פרחים מבד.

3. קופסת עוגיות מאכזבת.

תמיד תהיה בבית של סבתא קופסת עוגיות חמאה, מהטעימות האלה שמתמוססות בפה... אתה תפתח אותה בהתלהבות ותמצא שם חוטי תפירה, סיכות, טבליות של כדורים, פלסטרים, ארנק של כסף קטן - רק לא עוגיות.

4. שטיחון באמבטיה.

נשים זקנות נוהגות לשים בתוך האמבטיה שלהן שטיחון מחוספס כדי למנוע החלקה. יש את המגזימות שאצלן תמצא כיסא פלסטיק בתוך האמבטיה ותקווה שהן לא יירדמו שם יום אחד.

5. טלוויזיה בלי כבלים.

פתאום אתה צופה בחינוכית ב12 בצהרים, מרקו, גברת פלפלת, המומינים... אתה נתקף נוסטלגיה. בערב אתה אשכרה צופה בערוץ הכנסת ומגלה לראשונה איזה מספר הערוץ הזה.

6. מגנטים.

לכולנו יש מגנטים על המקרר, אבל רק אצל סבתא עדיין תמצא את המגנטים הישנים האלה של הפירות.

7. קופסאות נסטלה במקפיא.

רוצה לאכול פסטה? יש אחת מוכנה. תפתח כל קופסא וקופסא שנמצאת במקפיא עד שתמצא אותה והן תמיד יהיו של גלידת נסטלה. דרך אגב, אף קופסא אף פעם לא תכיל גלידה.

8. את אלה:

werther's original, בדרך כלל בני שנתיים וחצי.

9. דומינו.

אולי זה רק אצלי, אני לא יודעת, אבל לסבתא שלי יש מיליון קופסאות דומינו בבית. כשהייתי קטנה הייתי מקימה דומינו-ראלי בגודל של עיר. זה היה המשחק היחיד שיש אצלה חוץ מדמקה וזה העסיק אותי במשך שעות.

10. צלחות קיר.

סבתא שלי אמנם לא תולה צלחות על הקיר אלא חמסות ושעונים, אבל לרוב הסבתות יש את אותו הטעם כשמדובר בדקורציה: קיר שלם של צלחות כאילו היה שולחן תצוגה. למה? אני באמת לא יודעת. זו שאלה ששאלתי את עצמי מאז ומתמיד.

אני מקווה שהייתי קרובה אצל רובכם ושאולי עשיתי לכם חשק ללכת לבקר את סבתא. לכו, למה לא. זה ישמח אותה. ואתם הרי יודעים מה סבתות עושות כשהן שמחות, נכון...? נותנות כסף לנכדים P: