נגד מטוסים.

דניבוי הרוסי הסטריאוטיפי הגיי והמוכשר שלי, הם אלו שבזמן האחרון אני מדברת איתם יותר מתמיד. ובגלל שיש לי מצב רוח לא רע  (שנובע מהתקדמות אמיתית בסיפור שלי, משוקו קר מצוין והבטחות שפוזרו בהמוניהם- אחי הגדול שטוען שיש לו קסדה כמו שאני צריכה, סקוטי שטס לאירופה ואולי ישיג לי את הדיסק של מאנס או לפחות חשפנית זוהרת בחושך כמו שאני רוצה, וקיט שטסה להוליווד ואם לא תצליח לגנוב לי כוכב משדרת הכוכבים, הבטיחה שתצייר לי אחד על המדרכה. )  החלטתי לשתף אתכם בהגיגיי, בחלקן איתו.

שוב, עלי לציין שדני גאה במורשת הרוסית שלו  (ושלסבא רבא שלו יש ערך בויקיפדיה), מדבר וקורא וכותב רוסית שוטף, מוכשר בצורה יוצאת מן הכלל בפסנתר וחברה משעשעת ביותר שלא מתקמצן בהומור שחור, גם על עצמו.

סבא: "דני, אתה רואה את הספר הזה? זו מהדורה ממש טובה! זה אחד מהספרים היותר טובים שיש לי. אווו, ותראה את הספר הזה כאן! אני הבאתי אותו עוד מברית המועצות! איזה ספר מדהים. אויאואי, וכאן יש כמה ספרים של אחד הסופרים הכי טובים של ארצות הברית! כמה שאני רוצה שתקרא, לפחות אחד!"

הרגע המביך הזה שבו כולם הם ספרי לימוד לפיסיקה ומתמטיקה.

אני: "דני, שיר לי שיר ערש ברוסית." 

דני: "אין כאלו. אמהות רוסיות לא שרות לילדים שלהם שירי ערש, הן שרות את הטבלה המחזורית."

על הדיכאון והאשפוז של דני:

דני: הידעת שסבא שלי ניסה להתאבד פעם? יש לו מאניה דיפרסיה ומטפלים בו בליתיום.

אני: עכשיו הם יודעים את מי להאשים. (זה סבא! הוא ירש את זה מסבא!)

באותה הזדמנות, דני החליט לצאת מהארון בפניו הוריו, שלמרותה יותם רוסים שמרנים, מיהרו להכריז על אהבתם הנצחית ואף הוסיפו-

"דני... כולנו סובלים מאהבות נכזבות... ואולי פעם תתאהב בבן אדם טוב... ואולי תתאהב אפילו בבת!"

עד כאן עם דני, ועכשיו אנשים אחרים, ודברים ישנים להפליא-

אני: אני יורדת לדייט שלי.

איה: לא את לא!

ממזמן הכרתי בחור ששמו ניב, שהחבר הכי טוב שלו גר קומה מתחתיו בבניין ובעל פלייסטיישן משוכלל. 

האחת: "מה אתה עושה אחר הצהרים?"

הוא: "אני הולך לרדת לחבר שלי ולשחק לו בג'ויסטיק."

השאלה: האם השטיח מתאים לווילונות אצל הג'ינג'ית שגבותיה שחורות.

החבר הג'ינג'י של ג'יגליפאף- "לא יודע, אבל זה תמיד זהה לצבע של הזקן/שפם."

אני: "אין לה זקן או שפם, נראה לי."

על סקוט, הסופר חניך שלי-

אויבו המושבע של סקוט היה אימתני, מרושע, גדול, משכנע, כוחני, ובלתי ניתן להבסה (איתי! בוא לסדר את החדר ! עכשיו!  ואל תתחצף לאמא שלך !)

י"ב: "רגע, בעז שלי?"

אני: "בועז שלנו, שיש לו חולצה אדומה.כל הידע עליו מסתכם בזה שיש לו חולצה אדומה. " 

על התמונה דמויית הטופלס-

א"א: "אם אפשר להיות בוטה, כמה בני 14 לדעתך יאוננו על התמונה הזו שלך?"

אני: "בהתחשב בכך שרוב בני ה14 שם הם דתיים, הייתי אומרת.. כולם?"

לילי: "מכל הנמצאים, קיל, מרי, פאק. "

אני: "הורגת את ז' כי הוא דפוק, עושה את מאלפויית כי היא סקסית ומתחנת עם נריה כי הוא נראה טוב בכובעים. "

אני: "שרונקי, שוב- אני מצטערת שנישקתי את אחיך הגדול, ובבקשה תסתובבי, כי אני עומדת לעשות את זה שוב. "

בעקבות אוסטריה באירוויזיון השנה ייסדנו את חוק הווקי-

כשמישהו מבקש ממך לעשות דבר מה שאינו מוצא חן בעיניך- דרוש שיבקש זאת בבווארית, רק אם הוא יגיד זאת בבווארית עלייך לעשות זאת.

סקוט מעריץ את מייקל פאסבנדר, שדובר, כמובן, גרמנית.

אני: "הידעת שאננס בגרמנית זה אננס?  וגם וידאו זה וידאו בגרמנית."

סקוט: "עכשיו אם אי פעם אפגוש את פאסבנדר עלי רק להרכיב משפט מאננס ווידאו." 

אני: "מזכיר לי את הפעם בה עשינו פורנו גרמני."

על החזרה ללימודים-

דנדי: "תפסיקו לחפור על השעות שבהן אתם גומרים !

אני: לא לספר בדיחה גסה.

דניאלי: אני מסיים כל השבוע בדיוק בשבע בערב.

אני :אמרתי שאתאפק, אז חבר בעצמך את הבדיחה : עבודה, רכבות גרמניות, ידיים (עם אופציה לידיים קטועות, תלוי כמה מלוכלך אתה מרגיש. )

להלהלה. חצי מהציטוטים פה ישעשעו רק אותי.

שגאה להיות נעל, ויותר מכך גאה להיות מטומטמת, שהליוס ישמור עליכים, קרני שמש שלי !