הייתי קצת עצוב, וקצת שמחתי לשים את זה מאחוריי.
עברו יותר מ10 שנים מאז שהתחלתי לכתוב בבלוג.
ושאלוהים יסלח לי איזה טינאייג'ר מגעיל הייתי.
לא גאה במיוחד במי שהייתי, אבל אני מעריך את התקופה
בלעדיה לא הייתי מי שאני היום,
בלעדיה לא הייתי מכיר את החברה הכי טובה שלי והשותפה לחיי
אבל הבלוג הזה הוא תיבת שרצים.
החזירו את ישראבלוג, ואני לא יודע אם אני רוצה לגבות את הכל
או למחוק ולא להשאיר זכר.
יש כאן דברים שאני מתבייש בעצמי שאמרתי
על דברים שאני מתבייש בעצמי שעשיתי.
דברים שעוד הולכים איתי,
פוגשים אותי,
כשאני נשאר ער מאוחר מדי בלילה.
יש לי כל כך הרבה מה לומר לאהוד של לפני 10 שנים.
את רוב הדברים האלה אמרתי לאחי הקטן, שעוד מעט מסיים תיכון.
יש לי אפשרות לקבור את העבר הזה מאחוריי, אבל זה חלק ממני.