הכריות מדיפות ריח שכרות, ריח בכי חריף, זיעה מלוחה. הגרביים על הרצפה שחוקות וזוגות של נעליים מפוזרות (כבר שכחתי את החוק של הנעל ההפוכה), אני לא רואה את הסוף כמו גם לא את ההתחלה. איפה לבשתי את החצאית השחורה הזרוקה בין הדלת לארון? מתי השתמשתי לאחרונה בתיק היד הזה?.. תהיות.
תהיות, מתי תביאוני אל הסוף המסודר, המעמיד בשורה ומצווה עלי שגרה? איך יראה הזמן בו אעמוד ממושכות ללא פחד בשרי? חבל על הימים המתים, על האוויר הריק שמתנדף בליהוגים, הבלים וסידור השיער. הסברים שגורים פרקדן על תוכנה של גזרה גבוהה ועומקו של מפתח סגור. ריחוף זמני ומכמיר בגן עדן של נשים יפות וגבוהות.
קריאתי לעזרה חורקת כי אינני יודעת לאן ארצה להינצל. אני מנסה לצאת מהבור אך לא באמת נועצת ציפורניים לטפס, למען האמת אני כוססת אותן תוך כדי עלייה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
