השקט שבין הצללים

אני נכנסת לבלוג אחרי שנה פחות שבוע ויום שלא כתבתי . אני תוהה כמה דברים השתנו

מאותה ילדה מבולבלת ומאוהבת שפורקת את רגשותייה אל תוך דף אינטרנטי נטול כוח מחשבה או דעה.

אני מביטה בפוסט הקודם "רגעים קטנים של שקט" וחושבת על מה לעזאזל גורם לי לשקט היום ... בין הלימודים

למחשבות לאישה ולמשפחה.

סקס. כן כן,סקס. זה רגע של שקט. רק של שקט שחודר עמוק לתוך בשר חי ומוציא מתוכו את שברירי העצב והכעס

הקרועים בפנים ורק מחכים ליד תומכת. (ועוד כל מיני מילים גבוהות ופלצניות שיסקרנו קוראים פלספנים לקרוא פוסט זה אם בכלל )

שק איגרוף. מכירים את ההרגשה של אצבעות מגרדות מרוב הרצון להרביץ למשהו? התחושה של המחנק שמתחילה בבטן ומגיעה עד לגרון וחוסמת את קני הנשימה ומאיימת לחנוק אותך אם לא תוציא את כל האנרגיות החוצה ? טוב .. לפחות אני מכירה את ההרגשה המזדיינת הזו שאני חייבת לגרום לה להריגע לפני שמישהו אחר ירגיע אותי באיזה אגרוף עסיסי לפנים ויהפוך אותי לשק האיגרוף שלו. כן כן גם להרביץ גורם לי להירגע(לחפצים כמובן)

אופניים. רוח קרירה פותחת את קני הנשימה מהמחנק שהתחיל בבטן ועבר לגרון . הידיים מושטטות באוויר הגוף מורם טיפה למעלה והעיניים מתרכזות בכביש. מידי פעם מכוניות חולפות על פני או אני על פנייהם מתגרה בגורל רק לשם ההנאה.

חיים מזדיינים .בעצם לא ,לא חיים מזדיינים אני מזדיינת כאן. עוד אישה בתוך העולם הזה שמתבכיינת על כל דבר קטן וחשה איזה פלספנית דגולה . אישה שיש לה את הזכות למחות על הכל להתלונן על הבית ספר המורים המערכת החינוך המעוותת על בני האדם היצרניים והאינטרסנטים ועל כל דבר שלא מסתדר לה טוב עם העין .

רגעים קטנים של שקט ,או בעצם רגעים קטנים של שפיות.