סורי שלא העלתי את הפרק הזה 3 ימים. אתם מאמינים על המורים החראות האלה?! עשו לנו מבחן ביום שני, היום הראשון אחרי החופש!!!!! ביצ'יייייייייז!
לא משנה...פרק 2!
"וואאוו, מי זה?" אמרה אחת הבנות.
"איזה חתיך!" אמרה חברתה.
"הוא לא משהו בכלל!" אמר נער אחר.
"בטח סתם סנוב." אמרה רג'י.
"מה את אומרת..." אמרה אליסון בחיבוק ידיים. היא לא אהבה כשמישהו הפריע לה במהלך הריקודים שלה. "הוא נראה מוכר..." הוסיפה בלחש.
"חתיך".
"מדהים."
"שווה."
"פשוט מהמם!"
צעקו כל הבנות כשהוא חלף על פניהן. הוא הסתכל לעברן, אך מבטו נעצר על רג'י ואליסון. הוא הביט בהן כמה רגעים, חייך, קרץ והלך.
"מה הוא חושב לעצמו?" אמרה רג'י. "אם הוא חושב שזה שהוא עשיר, מתלבש טוב ונראה מדהים, לא אומר שאנחנו נדלק עליו!"
"כן, רג'. את משכנעת." אמרה אליסון. "לא משנה, אני מאחרת."
"כן, כן. לכי. תשאירי אותי עם...עם ברבי והשפוטות שלה." ייללה רג' שעה שאליסון התרחקה מהמקום.
אליסון שמה את האוזניות שלה. היא זמזמה לה שיר.
"If I'm wrong oh I don't want to be right
I kissed your sister last night
It ain't my fault
I guess your sister's my type
If I'm wrong oh I don't want to be right
I kissed your sister last night
It ain't my fault
I guess your sister's my type"
היא התנתקה מהעולם. המוזיקה גרמה לה לעבד חושים. הרגישה כל כך טוב. היא הרגישה בטוחה, הרגישה ששומרים עלייה. ברגע שהמוזיקה הייתה נפסקת, זה רמז על חדשות רעות. ככה זה היה תמיד. כשהיא הייתה קטנה, היא לא גדלה בבית, היא תמיד הייתה בחוץ, מנסה להרוויח או לגנוב.
היא גדלה על המוטו "לחיות מהיום למחר." היא הייתה ילדה שמחה. הייתה שרה ורוקדת ברחוב, בזמנים הכי קשים והכי טובים. ברגע שהייתה חוזרת לביתה, אותו בית נטוש, המוזיקה בראשה הייתה נכבת, כי היא ידעה שעכשיו יקרה משהו. אבל היא האמינה שיבוא סוף לכל העבר שלה. הוא הגיע, אותו סוף לו ייחלה, מאז היא מאמינה בניסים.
"דון? כן. אתה יכול? ליד הפנימייה. כרגיל. כה...לא. טוב." דיברה אליסון אל תוך הפלאפון. תוך דקות מספר נעצרה לידה מונית צהובה. היא נכנסה אל תוך המונית.
"כבר חשבתי שהברזת מהעבודה היום." אמר דון.
"לא היום. הגיע איזה חדש סנוב, שאני אשאר שם? אין מצב." אמרה אליסון והדליקה את הרדיו.
מוזיקה נשמעה מתוך הרדיו, שירים שונים שאת כולם אליסון הכירה. לפתע נקטע השידור והחל מבזק חדשות.
"אנו קוטעים את השידור בכדי לדווח מבזק מיוחד. אסיר מספר 31189 ברח מבית הכלא המחוזי. הוראותיה של המשטרה היא לדווח לה אם אתם רואים אדם עם שיר חום, גובה 1.80 וצלקת ליד העין. האסיר נראה לאחרונה ליד פנימייה מספר 56. תודה, וסליחה." אמרה השדרנית מהרדיו.
"וואאוו, היא נתנה לי להרגיש בטוחה. אוליי היא גם תגיד שהוא מחכה לנו בקפיטריה?" שאלה אליסון בציניות כששמעה את החדשות.
"תרגעי. אף אחד לא אמר שהוא נשאר שם. הוא כבר לא בסביבה שלכם." אמר דון.
כן...טוב, תודה! ביי." אמרה ויצאה מהמכונית.
היא החלה ללכת לכיוון הבר כשהפלאפון שלה צלצל. "רג' המשוגעת מתקשר" היה רשום על הצג.
"הלו?" ענתה אליסון. "כבר מתגעגעת?"
"מאוד." ענה קול של גבר מהצד שני.
"מי זה?" שאלה אליסון כשחשבה שקרה משהו לחברתה.
"אני אמרתי לך שיום אחד אני אחזור. אני יודע איפה את נמצאת." אמר הקול.
"מה אתה רוצה ממני?" שאלה אליסון כשהבינה עם מי היא מדברת.
"את יודעת טוב טוב מה אני רוצה...מאוד טוב." אמר בלחש.
"עשית משהו לרג'?!" שאלה בתקיפה.
"לבלונדינית ההיא? היא לא מעניינת אותי." אמר הקול. "אני מתגעגע, אל.ג'י." וניתק.
אוקיי, לא קרה כלום. הוא סתם מלחיץ אותך. זה בכלל לא הוא. סתם מישהו שמנסה לעבוד עלייך. כן, זהו זה! נסתה להרגיע את עצמה אליסון.
מחשבות רבות עברו בראשה. מה אני עושה עכשיו? חשבה. היא נשמה נשימה עמוקה ונכנסה לבר. אף אחד לא דיבר. לא המעסיק ולא אדם.
"למה אתה לא מדבר?" שאלה אליסון את אדם.
"אני מנסה לרצות לקוחות." ענה לה.
"תמצא דרך אחרת, כי אתה שופף את הדרינק על הדלפק." אמרה אליסון.
"את בסדר?" שמעה אליסון קול מאחוריה. היא הסתובבה וגילתה 2 שוטרים במדים מתקרבים לעבר הבר.
"למה שאני לא אהיה?" שאלה בחיוך.
"אוליי היא לא שמעה על זה..." אמר שוטר אחד לאחר בלחש חרשי.
לא שמעתי? איך אני יכולה לא לשמוע על מטורף שרוצה להרוג אותי כבר 4 שנים?! חשבה לעצמה וצמרמורת עברה בגופה.
סורי עם הפרק לא יצא משהו...פשוט אין לי מצב רוח היום.
טוב, ככה זה שכשמבינים שבמקום בנאדם, עומדת מולך עכשיו מצבה...
על כל פנים, מקווה שהפרק יצא בסדר!
לגבי הספויילרים, לא יצא לי, פרדון (סליחה בצרפתית....מושפעת ^^). אני לא אכתוב יותר ספויילרים.
אה, לגבי השירים שאני שמה, אני אמצה קישור ואשים פה.
תגיבו!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כינוי מקורי =]
