סליחה על העיכוב (:
פרק 6 -
"אני בבית !" צעקתי כשנכנסתי.
"ואת מי זה מעניין ?" השיב לי קול. קול , אני די בטוחה שזה תם.
"אותך,נכון תומי ?" התקדמתי לעבר המטבח,והוספתי במהירות לפני שהוא יספיק להגיב לי : "יש משהו לאכול ?"
"לא,אמא אמרה שנזמין פיצה ..." אמר בעודו יורד במדרגות למטבח. "ושנוציא את מאי מהגן – כלומר את ." הוסיף.
"אוקי דוקי." אמרתי את משפט השבוע שלי.
כל שבוע אני נדבקת במילה , ולא עוזבת עד שנמאס לי ואני מאמצת אחת חדשה.
תם הסתכל עלי במבט של אוי-ואבוי-היא-צריכה-עזרה-פסיכולוגית-דחופה !
"נו..איך היה ביום הראשון ללימודים,פושעת קטנה ?" שאל ובינתיים חיפש את הטלפון של הפיצרייה.
"ממ.. רגיל,חוץ מזה שרבתי עם עדן הקופה,עם ערן הנצלן,והמורה מרחמת עליי באופן מפחיד !" התיישבתי על השולחן ומזגתי לעצמי שוקו.
שוקו זה האהבה שלי , אני שותה בבוקר,בצהריים,אחרי צהריים,בערב וגם לפעמים באמצע הלילה. אני פשוט מכורה.
"יום רגיל הא ?" קרץ לי והתקשר.
-
"אז את מוכנה בכל זאת להסביר לי איך הסכמת לצאת איתו ?" שאלה אותי לירון והכניסה עוד במבה לפה.
"אבל כבר הסברתי לך !" אמרתי וסובבתי את כיסא המחשב אליה.
"אז שוב ! זה כזה רומנטי !" אמרה והתרפקה על כרית פו הדוב שלי.
"טוב טוב .." נכנעתי.
"אז הכל התחיל כשיצאתי מבית הספר..." אמרתי,כאילו מנסה להזכר.
-
"רוני , חכי שניה !" צעק לי ערן.
"בשביל .... ?" אמרתי והמשכתי ללכת.
"נו חכי שניה !" תפס בידי וסובב אותי אליו.
"דבר ראשון : עזוב לי את היד," אמרתי ושיחררתי את ידי בכוח. "דבר שני : מה אתה רוצה ?"
"אותך." ענה בלחישה כמעט לא מורגשת. "לצאת איתך." מיהר להוסיף.
"רצון זה דבר טוב." הסתובבתי עם גבי אליו והמשכתי ללכת.
"לא,את תצאי איתי !" השיג אותי.
"טוב." אמרתי לו,רק שייתן לי ללכת הביתה כבר , יש לי פיפי מתחילת היום !!
"לא,אני אומר לך יש לי כוח רצון גדול,אל תתווכחי איתי,פשוט תסכימי." המשיך בשלו.
"אב-" התחלתי להגיד לו שהסכמתי,אך הוא קטע אותי,"בלי אבל אנחנו יוצאים וזהו." אמר עדיין ממשיך בשלו.
"ערן אני באתי –" ניסיתי להסביר לו שוב , אך הוא שוב קטע אותי ! "בלי ערן,אנחנו יוצאים וזה לא נתון לדיון." המשיך,כמו מפגר אם מותר לי לציין.
"יוא ערן תסתום שניה,רציתי להגיד לך שאמרתי טוב !" סופסוף הצלחתי לגרום לו להיות בשקט.
"אה,אז טוב." אמר מבולבל, "אני יבוא לאסוף אותך בשמונה." סיים את שיחתנו והתקדם לעבר מכוניתו. אתם בטח שואלים איך יש לו רישיון ? אז ככה , ערן הכי גדול בשכבה שלהם וכבר מאמצע י"א הוא התחיל לקחת שיעורים,וככה הוא קיבל רישיון לפני כולם.
"אוקי.. ביי." כן כזאת אני,מתעצבנת מהר וסולחת קצת פחות מהר.
"להקפיץ אותך ?" שאל והתקרב עם מכוניתו אליי.
"בכיף,תודה." אמרתי ועליתי למכונית.
-
"וזהו ,הוא לקח אותי הביתה,אמרתי לו תודה,והוא הזכיר לי שהוא יבוא לאסוף אותי בשמונה בערב." סיימתי את הסיפור.
"זה כזה רומנטי !" אמרה לירון וקמה מתנוחת העובר ששהתה בה בחצי שעה האחרונה על הפוף שלי.
"מה רומנטי ? זה שכל השיחה שלנו עוד שנייה יצא לי פיפי,או שאיך שיצאתי מהאוטו שלו הרגל שלי נתקעה בשטיחון הקטן וכמעט השתטחתי על המדרכה ?" שאלתי בצחוק,והתקדמתי לעבר השירותים.
"את כזאת הורסת שמחות ! ומשביתה רגעים רומנטיים !" הטיחה בי לירון.
כן,ככה זה שאת חולה במחלה סופנית,כל דבר את לוקחת באיזי – כי עברת דברים הרבה יותר קשים.
והופכת כל דבר לציניות – כי צחוק זה הדבר היחידי מוציא אותך מהשגרה,ומחזיק אותך בחיים.
כי אין לך זמן לאהבה – אז קשה לך לחלום עליה,
כי אין לך זמן לחלומות – אז את לא רואה את עצמך מסיימת תיכון.
כי אין לך זמן לנשום – כי לפעמים המכונות עושות את זה בשבילך.
כי את לא רוצה לחיות ככה,
אבל אין לך שום בררה.
אוהבת 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
