.

ושוב, כמו בכל פוסט שנמצא בבלוג הזה, אחזור ואגיד את המשפט הקבוע שלי:

אני יודעת שהזנחתי, ושלא נכנסתי המון זמן. אני נמצאת בתקופה ממש מוזרה.

נמאס לי כל הזמן להתלהב, לשמוח, להתרגש, להתאכזב מחדש, לחוות תקופה מגעילה ומלאה בתסבוכים ובמחשבות מציקות שלא יוצאות לשניה מהראש, ואז, באיזשהו שלב- להתחיל מחדש, ומפה זה רק חוזר וחוזר על עצמו. פעם אחר פעם. זה כבר ממש מאוס עלי!!!

המצב הנוכחי ממש דפוק.

ובאלי כבר שיקרה משהו. לטובה או לרעה, לא אכפת לי. אבל רק שיקרה.

די אני מתה לעזוב את זה כבר, לצאת מהתיסבוך הזה, לעזוב אותך.

אתה קטן ומטומטם וטיפש ודביל וילדותי ועיוור ומפגר!!!

ומתוק ומצחיק וחמוד ואוהב ותומך ומחבק אותי בלי סוף ומשמח אותי ועושה לי טוב על הלב.

בנים, בחיאת,

תפסיקו כבר לאכזב.

אני בטוחה שמתישהו השרשרת הזו תגמר,

אבל השאלה היא- מתי!

ערב טוב.