Snow Kingdom

אני באמת מנסה בכל הכוח למצוא את המילים המתאימות בכדי לתאר את מה שאני מרגישה..

ומשום מה? כל הנסיונות שלי כושלים.

שום דבר ממה שאני רושמת לא מצליח לקלוע בדיוק למה שמתחולל אצלי בפנים.

אני לא בדיכאון, אני לא מאושרת עד הגג.

אני לא מאוכזבת,אבל מצד שני גם לא עלו על כל הציפיות שלי.

הבלוג הזה, בהתחלה נועד בכדי שאדבר על רגשותיי, אבל עם הזמן..

פשוט נסגרתי, אפילו אליו.

"החבר הכי טוב שלי" .

אני לא מצליחה לבטא את רגשותיי בשום דרך, לא בחיוכים ולא בדמעות.

הדבר היחידי שחודר לי ללב זה אושר של אחרים,

אושר של אנשים שאני גרמתי לו, ממלא את החלל הריק שקיים בתוכי.

אבל מתי למישהו החלל הריק יתמלא מלגרום לי להיות מאושרת?

מתי אנשים יתחילו להחזיר לי בדיוק את אותה האהבה שאני נותנת להם?

זה מתבטא אפילו כאן, בבלוג הקטן הזה .

אני נותנת אהבה, שולחת חיבוקים לכולם, מגיבה מכל הלב, מכינה, יוצרת, שומרת,

כותבת.. ואני מרגישה שזה לחינם. שאני לא עושה כלום לאף אחד.

לא טוב.. לא רע.. פשוט כלום. עוד אחת.

וזה הדבר הכי מגעיל שיש, להיות עוד אחת . ואולי זה מה שאני מרגישה? שנהייתי

עוד אחת..

בכ"כ הרבה דרכים אני מנסה לייחד את עצמי, אם זה בסיגנון, בכתיבה, באישיות,

במראה.. ואני עדיין נשארתי אותה "עוד אחת" בשביל כולם.

באופן בלתי פוסק, אני מנסה לחזור לעבר, לחזור להיות כמו שהייתי פעם, אבל שום דבר

לא מצליח לי. מי שהייתי? לא אהיה שוב לעולם.

אני רוצה לבלוט! אני רוצה שייסתכלו עליי ויגידו :

"וואו, היא ממש מיוחדת!" , "לא ראיתי עוד הרבה אנשים כמוה" .

ייחוד שמתבטא בכ"כ הרבה דברים.

אופי, כישרון .. בעיקר. וגם יופי נכלל ביניהם.

בעבר קיבלתי את המחמאות האלו כ"כ הרבה.. הייתי "שמש זורחת" , כמו שחברה שלי תיארה אותי.

אבל מה נהיה ממני כיום? שבר כלי. מין כלום כזה, כלום עלוב ופתטי.

מלא באנרגיות שליליות, שינאה, כעס וזדון.

אני מנסה להכניס לעצמי לראש שכל מה שקורה לבנאדם, קורה לטובה.

שכל מה שיקרה לי, ישנה אותי, יחזק אותי, יהפוך אותי לאדם טוב יותר..אבל משום מה..

כל מה שקרה לי, הפך אותי לאדם הרבה פחות טוב.

אני לא יודעת מה קורה לי, אני לא מרגישה שייכת לשום מקום, אני לא מרגישה בשום מקום

באמת נאהבת.

"אז חפשי חברים אחרים" , כן, גם אני אומרת את זה לאנשים.. אבל בנינו? זה לא כ"כ פשוט,

לקום ללכת, כאלו כלום.. ולהמשיך הלאה.. זה אחד הדברים הכי קשים שאדם יכול לעשות.

אני רוצה שיאהבו אותי!

אני רוצה להסתובב עם אנשים שבאמת יתייחסו אליי ולא ייתנו לי להירקב בפינה .

אנשים שיידעו שיש לי משמעות, שיש לי מטרות בחיים.

אנשים שיעריכו אותי, שיבינו מי אני באמת ויאהבו את כולי עד לפאק האחרון.

אני רוצה כ"כ הרבה דברים שאפשר לקבל רק באגדות ,

אני רוצה שיהיה לי טוב עד הסוף, בלי התחכמויות, רק טוב.

אני רוצה לחייך חיוך מלא! שלא יהיה שום חלק חסר, כמו עכשיו.

נמאס לי לזייף.

אני רוצה באמת להיות מאושרת ושזה יציף אותי מכל עבר, מכל פינה.. אני רוצה לדעת

להעריך את מה שיש לי ולא להתלונן על כל מה שלא טוב.

אני רוצה לחזור לעבר, כ"כ. אני רוצה להנות ממנו, אני רוצה להגיד לו שהיה לי טוב,

שאני מצטערת שלא הערכתי, כי הייתי טיפשה.

אבל מצד שני אני גם רוצה להתקדם הלאה, איתו, איתן, איתם .

עם כל האנשים שבתוך חיי עכשיו,

לגרום להם להבין אותי עד הסוף, עד שלא תשאר טיפת ספק!

שיידעו מי אני, בלי סודות, בלי שקרים.

אני , נטו.

ויאהבו, יאהבו עד קלות נשמתם. כמו שאני אוהבת אותם.

בשנים האחרונות איבדתי המון חברים, המון אנשים והמון קשרים טובים שהיו לי,

חלקם הפכו לשינאה , חלקם הפכו לכלום .

אני מרגישה חלל ריק מאז שהם הלכו, מאז שנשאר לי מהם רק זיכרון..

מאז שחלקם פגעו בי ושברו אותי עד הסוף.

אני עובדת במשך שנים על גבי שנים לחבר את הרסיסים שנשברו ממני, אבל גם כד אחרי

שנשבר ומרכיבים אותו חזרה.. לא חוזר להיות יפה כמו פעם, לא חוזר להיות חזק כמו פעם..

אני לא בטוחה שמצאתי את הרסיס האחרון.. את האמת?לא מצאתי הרבה מאוד מהרסיסים האלו,

שהלכו לאיבוד בתוך תהומות הכאב שלי..

אני יכולה להמשיך לחפש, אבל בנתיים, זה חסר תקווה לחלוטין.

אני רוצה להרכיב את כל הפאזל, אני רוצה להיות שלמה.

אבל כ"כ הרבה חלקים חסרים לי.

מי יקום ויעזור לי להרכיב את החיים שלי בחזרה?

מי יעזור לי לחבר את רסיסיי הלב שלי?

מי יעזור לי למלא בחום ואהבה את הסדקים שנפערו בי?

מי ישמור עליי מכל רע?

מי יאהב אותי לא משנה מה יקרה?

מי?

אני יודעת להעריך את האנשים שאוהבים אותי, הם יקרים לי מפז.

אבל .. מדי פעם נשאלת אצלי השאלה,

האם זה הדדי..

אם לא נמאס להם ממני כבר..

 

 

Snow Kingdom

 

חמודים:

 

 

פרצופים:

 

 

סמיילים:

 

 

 

יצורים חמודים:

 

 

דברים ממש מתוקים:

 

 

 

ועכשיו השיא של השיאים (המון דברים..לא מסודרים..תהנו בכלזאת)