הם לא מכירים אותי.
הם לא יודעים מי אני.
הם לא יודעים מה עברתי.
הם לא יודעים מה אני עוברת כל יום.
הם לא יודעים שלפעמים יש לי חשק לסיים את החיים האלה.
הם לא יודעים שאני גם נפגעת
הם לא יודעים שמאחורי הפרצוף השמח והמחייך, מסתתר פרצוף בוכה.
הם לא יודעים שכל יום אני בוכה.
הם לא יודעים שאני מעדיפה לישון כדאי לברוח מהמציאות.
הם לא יודעים שאני לא יוצאת איתם כי אני מתביישת בעצמי.
הם לא יודעים שאני לא מסתכלת במראה מרוב גועל.
הם לא יודעים שאני הבן אדם שאני הכי שונאת.
הם לא יודעים כמה הם חשובים לי.
הם לא יודעים כמה אהבה יש לי לתת.
הם לא יודעים כמה הוא חסר לי.
הם לא יודעים כמה אני אוהבת אותם.
הם לא יודעים כלום. כלום .
הלוואי והיו יודעים
כי אז הם היו משתנים
אז הם היו לצידי
אז הם היו תומכים בי
אז הוא היה אוהב אותי
אז הם היו מבינים למה אני ככה
אז הם היו מבינים למה אני תמיד אומרת שהחיים שלי קשים.
אז הם היו מבינים שאני בן אדם כמו כל אחד, עם החסרונות והיתרונות
אז הם היו יודעים מי אני באמת.
אבל הם לא יודעים , ובחיים לא ידעו.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
