אני נחשפת לאנשים חדשים, חלקם אני אוהבת יותר וחלקם אני אוהבת פחות. חלקם מדהימים אותי לפעמים בטוב שבהם, וחלקם מזעזעים אותי. ככה זה בצבא. כשאני בצבא אני לא חושבת מחשבות רעות. יש לי סדר יום מאד מוגדר, שבו חלק  מהשעות אני מבצעת את המוטל עליי, ובחלק השעות אני מעבירה את הזמן. אני נהנת מעצמי בצבא. כי אני לא אוכלת הרבה, כי זה לא כיף לי לאכול הרבה בצבא. אני מאד מסודרת, מתוקתקת, מוקפדת. וכשאני מגיעה הביתה, לחופש המיוחל, אני לא יודעת איך לאכול אותו. אני מתנפלת עליו. כשאני בבית קודם כל הבית הפוך, אין לי כוח לאימא שלי, אין לי כוח לכלום, לא כיף לי כלום, אני אוכלת המון המון המון בקטע מפחיד, אני מתעצלת, אני מרגישה מכוערת (למרות שאני מתאפרת ומפזרת את השיער ולובשת בגדים שיקים- אני מרגישה מכוערת במיוחד). אני מנסה לקבוע בלוז שלי דברים עם פוטנציאל לכיף, אבל לא כיף לי בהם. 

מה לא בסדר בי?????????????????????????