להתראות לכם
החלטתי שאני עוזבת
איני יכולה להמשיך לכתוב זה רק גורם לי כאב .
אני צריכה להתחיל דף חדש . מחברת חדשה . לכתוב את ההמשך בעצמי ולא לתת לאף אחד לעשות זאת במקומי. רק כך אני אהיה מאושרת ולתמיד .
אומנם אני כותבת את כל חולשותי וסודותי כאן ,אך אינני יכולה יותר זה רק מסב לי כאב
אני נכנסת לבלוגים אחרים ,קוראת וכואבת . לא מפסיקה לחשוב על הרגשתם ויסורם ואז יש בי צורך עז לעזור להם . אני מתחילה לדבר איתם באיסי או במסן וכך רק כואב לי יותר . מצד אחד אני מרגישה כל כך טוב ,אם כך שאני יודעת שאני עוזרת אך מצד שני אני בן אדם ,ועצוב לי עליהם .
ואז חוזר בי הכל . כמה שאני מצוברחת ומנסה להבין למה ואיפה טעיתי ?
אולי הלכתי בשביל הלא נכון ?
אני חייבת לחזור ולמצוא אותו. כך חשבתי תחילה עד ששמעתי משפט חכם -"אני הולך לאט אבל אף פעם לא לאחור" והחלטתי ליישם אותו.
אני ימשיך ישר למרות שטעיתי בדרך ואמצע לי את השביל הנכון . את הדרך להגיע להר גבוה . אבל לא הכי גבוה , איני שואפת לשלמות . רק לאושר .
אז להתראות . אני עוזבת לעט עתה . אולי אשוב לכאן בבוא היום לכתוב את שירי ואת מכאובי
אך בנתיים אני צריכה רגע מנוח . לראות היכן אני להמשיך מכאן בדרך הנכונה הפעם לא לטעות בשביל
שיהיה לכולם חיים מאושרים ,תמיד פה בשבילכם מתי שרק תרצו . שלחו הודעה למסן או לאיסי
להתראות בפעם האחרונה
והפעם אני מאושרת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
