היום התחיל מצוין.
קמתי אם חיוך על הפנים הסתכלתי בתמונה שלה והלכתי לבית הספר . החלטתי שזהו מהיום די לדיכאון אני מתחילה לשנות בעצמי כל מה שאפשר כדי שאני ארגיש טוב . כנראה שזה לא יקרה בזמן הקרוב =[.
ישר אחרי בית הספר הלכתי למרכז, כשחזרתי נכנסתי לפורום,בוא הכרתי אותה . את זו שאני מדברת איתה באיסיקיו. החלטתי שכדי לצאת מהדיכאון עוד משהו שאני צריכה לעשות זה להגיד לה כל מה שאני מרגישה ושאם בא לה להיפגש . החלטתי שזהו היום אני עושה זאת .נכנסתי לפני כן לפורום(לס+דו);לראות הודעות חדשות ומה חדש. והינה היא&;כותבת;פותחת הודעה חדשה .
הלב שלי מתחיל לדפוק בחוזקה . ממתי היא כותבת הודעה פתיח במקום לכתוב לאחרות ? ממתי היא בעצמה זו שכותבת ?. נכנסתי, לא רציתי לדעת מה כתוב אבל בכל זאת& הדחף הזה שיגע אותי .
באמת לא היה מה שרציתי לראות . היא התחילה לספר שהיא הכירה מישהי על כך שהיא באה אלי והיא מלאת התרגשות . מסדרת את הבית יפה לכבודה ומסתכלת עוד פעם אחת כדי לוודא;שהכל במקום . אז היא דופקת בדלת היא פותחת לה מכסה לה את העיניים ולוקחת אותה לחדר.;שם הן מחזיקות ידיים מלטפות . היא לוקחת לה את היד ושמה אותה על הלחי שלה עוצמת גם כן את עיניה וידה של האחרת מלטפת את פיה בוום .סוף ההמשך צונזר" . באמת מזל אם לא היית כבר משתגעת . אך מצד שני מה אחר כך היה? הן שכבו או שלא ?איך היא הרגישה ?
כל כך הרבה שאלות והלב? לא מפסיק להשתולל . הדמעות עולות מעלה אבל לא
אסור לבכות שמה מישהו יראה . הן חונקות את גרוני מאימות לצאת ואני לא נותנת להן .
מסתכלת בתמונה שלה של זו שרציתי ועכשיו אבוד .
מביטה ביופי הזה. שיכרון חושים . כל כך הרבה פעמים דמיינתי את פגישתנו מה יהיה והאם יצא מזה משהו אבל הייתי צריכה לנחש שלא יכול להיות לי טוב .
תמיד משהו צריך להרוס(אולי זה הפרש הגיל?) הכאב בלב חרוט.
הטעם אמר בפי אני מנסה לקחת משהו מתוק להמתיק את המר אך זה לא עוזר כואב לי איני יכולה יותר. מסתכלת בתמונה שלה,אני מחייכת ובוכה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
