אני חייבת לאמר שאני שמחה שיש כ"כ הרבה אנשים מישרא שתומכים אפילו באנשים שהם לא מכירים
ורוצים שהם ישארו, נותנים להם כוח ורצוך להמשך !
כי גם ללב שלך יש גבול והוא זועק לנוח
כמה הוא יכול לסבול
ומה עם קצת לשמוח
כל מה שעושה לך טוב
מחזיר לך את הכוח
קחי לך כמה שצריך כדי לסלוח
כשחושבים על יש לכל אחד מאיתנו יש אולי אדם אחד שאיתו אנחנו יכולים לדבר על הכל .
אפילו החברים הכי טובים שלנו שאנחנו מכירים שנים ומעבדים בעקבות השנים אף פעם לא יתנו או נתנו לנו הרגשה כמו מישהו שאנחנו מכירים כמה חודשיים ונכנס ממש לחיים שלנו .
בשלב מסויים של החיים אנחנו פוגשים מישהו שבמשך הזמן הופך להיות כ"כ חשוב לנו עד שאנחנו מפחדים לחשוב על העבר שלנו בלעדיו .
בן אדם כזה אף פעם לא יחליף חבר טוב, אבל תמיד יכסה את המקום הריק בלב ויתפוס אותך כשתיפול - לאותו בן אדם תהיה מסור לכל שארית חייך ותמיד תזכור שהיה מישהו, אז בגיל ההתבגרות שעזר לך .
כי לכולנו יש רגעי חולשה ומשבר וכל אחד תמיד רוצה לדעת איך יוצאים מזה, אפילו שאנחנו לא אוהבים שמנחמים אותנו וזה גורם לנו לתחושת הרגשה של מסכנים תמיד יהיה בן אדם, לפחות אחד שירכוש לנו הרגשה לא של נחמה של עזרה - ויתן לנו יד לעזרה ולא כתף לבכי .
חוץ מזה - אתמול חזרתי מקניון עזריאלי פגשתי את שארו שכבר רציתי לראות הרבה הרבה זמן .
אני חייבת לציין שזה שהיה יום אחד הנדירים בחיים שלי !!1
לא נהנתי ככה כבר הרבה זמן (:
מחר חוזרים לביה"ס, בהצלחה לכולן !
עריכה - 19:30
הייתי פה, בבלוג ונתקלטי בכניסה מאוד מעניינת -
געגוע הוא בסך הכל רגש שמזכיר לנו דברים שהיינו רוצים לחוות שוב
קרדיט לגילי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
איריס טלאור