פאק חשבתי שאני אשכח איך להכנס לפה בכלל...

טוב אז...

אם מישהו קורא פה עדיין, די ברור שירד לי מכל הקטע של לכתוב פה.

אז אחרי בערך שנה וחצי של כתיבה כאן, הגיע הזמן לצאת מפה. דחיתי את הפוסט הזה יותר מדיי, תכננתי לכתוב איזה משהו נחמד אבל עכשיו לא יוצא שום דבר כמו שרציתי שיצא, אז תסלחו לי על הפוסט האחרון והאידיוטי הזה.

מלא השתנה בזמן שלא עדכנתי, למרות שזה לא זמן כל כך ארוך. השנה הזאת עברה במהירות לא נורמלית...

לא בא לי למחוק את הבלוג הזה, יש בו יותר מדי זכרונות.

מצד שני גם לא בא לי להשאיר אותו פתוח, עם כל הדברים האידיוטיים שכתבתי.

אז.. אני אשאיר את הבלוג הזה למשך כמה זמן ואז אהפוך אותו לפרטי, שישארו איפושהו כל הדברים האלה.

רר. יצא לי פוסט עילג לגמרי.

לא נראה כמו שתיארתי לעצמי שיראה. יותר מדי ריק. בלי כל מה שעבר עליי. בלי דיבורים. בלי הסברים. ועוד בתור פוסט אחרון או משהו...

ת'נקס לכל מי שקרא פה. היה נחמד, אבל אני כבר שוכחת שהבלוג הזה קיים לפעמים...

For the last time then..

Marinch.