אתם לא מאמיני איזה כיף זה לחזור לפה.
התגעגעתי.אך מרוב העומס וכל מה שעבר עלי-
דחיתי את העדכון.ובכל יום היה משהו חדש.אחר.
הגעתי לכיתה.למופת ז'4.
מרוב שיכנועים של ההורים-
"לכי-זה יעזור לך בעתיד-אנחנו לא רוצים מופרעים בכיתה".
לא היה עוד טעם להסביר שאני לא רוצה.
אמרתי היי לכל הבנות שהכרתי במכינה.
וככה יצא שהייתי כל היום הראשון עם ילדה אחת.
נראתה לי ילדה ממש חמודה,לבינתיים.
אני לא יכולתי לבחור את החברות שלי .הרי אני החדשה.
וככה יצא שביום הרביעי ללימודים הלכנו ביחד הביתה-
ושאלתי אותה-מי החברות שלך בכיתה?.
סתם עניין אותי.
והיא אמרה לי שהיו לה 2 חברות שעברו לבית-ספר אחר
ושאני החברה הכי טובה שלה.
WTF?.
מכירה אותי בקושי 4 ימים וחושבת שאני ה-חברה שלך ?.
לא תודה.
וככה מיום ליום,איך נגיד,היא נהייתה כזאת קרצייה.
סבלתי אותה פחות ופחות.
באותה מסיבת הפיג'מות,התחלתי להכיר את הבנות בכיתה שלי.
דיברנו על הכל,וזאת שאני לא סובלת לא הגיעה.
גיליתי שהיא ילדה שנדבקת ותאמת-גם הן לא סובלות אותה.
עכשיו הכל היה ברור.
התחלתי להצטער על כך שעברתי.
רציתי להיות איתה.
לקראת ראש השנה התחלתי להתגעגע לעיר שבה גרתי יותר ויותר.
הייתי חייבת לראות אותה עוד פעם.
להזכר בדירה שלי,לראות את כל החברות.
וסוף סוף זה קרה-יופ כיפור.
באתי אל המדהימה שלי והייתי בעיר מעל 24 שעות(:
מיציתי כל חלק שבה.ראיתי את כל החברות.
והמצב רוח השתפר.
ועכשיו כשאני מגיעה לכיתה אני פשוט תקועה במחשבה
שהכיתה שאיתה הייתה במשך 6 שנים-נוספת ,פה לידי.
עם ז4 החדשה.
זה מוזר לי שהחברים הקודמים שלי לא מבינים על מי אני מדברת.
זה מוזר לי שאני לא יכולה לצאת מהבית ולבוא לחברות-ככה סתם.
כי אני מתגעגעת.יותר מידי.
ועוד המופת הזה.שמוסיף על הטעם הרע.
היישוב,והבית ספר-הגרוע.
תמיד היו לי את החברות הוירטואליות שליוו אותי.
מאי(אין בלוג.)-אני מכירה אותך כבר שנה+ לא ?.
תודה על כל הרעיונות והעצות הטובות3>.
שיר(אין בלוג.)-אין שיחה איתך שאני לא צוחקת.
את פשוט מצחיקה אותי שוב ושוב.
ויש את דידד(:
שדיברתי איתה רק היום.
אבל כבר מה-5 דקות הראשונות הבנתי
שהיא ילדה מדהימה.
אז תודה רבה לכולכן(:
וזו הייתה מגילה ארוכה-
שמראה לכם כמה אני אוהבת ומעריכה אתכם.
אחד אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
