אתה בן אדם מדהים.
תמיד שם בשבילי.
כשיש בעיה, כשקשה, כשאני לא באמת אני.
יודע ללחוץ בנק' הרגישות ועם זאת להרפות ולתת יד כשצריך.
עושה את העבודה מעולה, ביחסים טובים עם כולם, צוחק על הכל ולא משאיר אף פעם טעם רע.
יודע להיות מפקד. שואל, דואג, מתעניין, מגן מהרגע הראשון. יודע מה אני רוצה לעשות ומה לא. נותן מרחב מחייה.
אתה שם בשבילי גם עד השעות הקטנות של הלילה. מסיים את הפרויקטים שלי ומכין לי הפתעה לבוקר.
אתה מקפיד לחלק מחמאות למרות הציניות שאופיינית לך.
מתקשר לפני שבת שמירה. אחרי תורנות.
אף פעם לא התייחסו אליי ככה.. קצת כמו אל חניכה שלך. אבל ה-חניכה.
המועדפת על כולם.
עד שלא מכירים אותך באמת, אי אפשר להתחבר אליך. מבחוץ זה נראה מוזר. אבל כשבאמת מכירים, קשה שלא להתאהב בך..
והנה הימים חולפים ובאמת אין לי מושג מה יהיה בלעדיך.
כל כך עיצבת את המדור. כשאתה שם, האווירה האחרת. שאתה לא שם זה כל כך חסר עד שגם אני הולכת לאיבוד.
מנסה לא להיות שם בימים שאתה בחופש ולא קולטת שעוד חודשיים זה באמת נגמר.
אמרת שבזכותי, כשתשתחרר לא תהיה מודאג. אבל אני לא בטוחה בכך.
לא יודעת כמה אני אצליח להחזיק את המדור. יהיה קשה בלעדיך.
אני כל כך מעריכה אותך על מי שאתה. שום קצין בעולם לא יעשה את העבודה שלך. אני בהחלט יכולה להגיד שהחודשים הבודדים איתך השפיעו עליי. השתנתי. הפכתי דומה לך.
תודה, תודה ושוב תודה.
זה ממש לא מובן מאליו...
3>,
מור
כינוי:
still hope
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
