על קו המים

הייתה לי קופסת לב ענקית מעל הארון,

אפעם היא לא הייתה בשימוש,

מאובקת וקצת ישנה,

היום החלטתי להשתמש בה.

עליתי על כסא והורדתי את הקופסא (כמובן שגם נפלתי בדרך :/ )

לקחתי סמרטוט לח וניקיתי אותה,

ישבתי, פתחתי את הקופסא והתחלתי להכניס לתוכה

את כל הדברים שלה.

החל מהדבר הגדול ביותר עד לדבר הקטן ביותר.

את הכרית מפולין, את הדובי עם התמונה שלה,

את התמונה שלנו יחד ואת התמונה שלה לבד,

את החבילת עדשים והסוכריה מפולין,

את ה-2 סוכריות נוספות שהיו לי ממנה,

את הדובי הקטן לפלאפון מפולין,

את ה-3 מצתים שלה,

את המגן זיעה האהוב עליי,

את הכמה שירים שכתבתי לה שהם לא על המחשב ושהיא לא ראתה מעולם,

את הטיוטה הראשונה של השיר שלנו.. שכתבתי לה,

את כל הדפים שמצאתי עם השם שלה שהיו מפוזרים לי במחברות

ולבסוף, את האבן בצורת חצי לב,

שהבאתי אחת לה ואחת לי מאיזה טיול שנתי.

רק דבר אחד לא הכנסתי לשם,

את המכנס שלה,

רק החבאתי אותו עמוק בארון.

את כל שאר התמונות, ושאר המילים שעל המחשב,

שמתי בתיקיה נפרדת, במקום שאני לא אגיע אליו כ"כ בקלות.

החלטתי לשכוח ממנה,

לנתק קשר.

זה נכון שפגעתי בה, ונכון שאני מצטערת על זה ממעמקי ליבי.

אבל המילים שהיא אמרה לי לפני יומיים לא יוצאות לי מהראש.

היא ערערה לי את כל הביטחון,

גרמה לי לחזור אחורה בכמה מאות צעדים.

בכל אופן אני מקווה שהיא תהייה מאושרת. ושיהיה לה רק טוב

עם מי שזה לא יהיה, ומה שלא יהיה.

עכשיו כבר העניינים מתחילים להסתדר יותר,

היא-הדובוני, דואג לנסות להחזיר לי קצת את הביטחון,

אני מרגישה בטוחה איתך.

תודה שאתה כאן!

(מי יודע אולי נהייה ביחד יום אחד ;] )

בכל אופן, קצת חפרתי,

אז המשך יום מקסים לכולם!