כי בלילות שנתך נודדת
וכל חלום הוא למורא
תטי אז את אוזנך לשקט
כל חסד רחמים
עוד יעלה, הנה הוא בא
כי בשבילו נפשך נשמרת
הרי קרבה היא השעה
עד ששדוד בזרועותייך
ייפול בסוף הדרך
כשישובו לגבולם
רק מנעי קולך מבכי
ועינייך מדמעה
כי השער ייפתח לו
ויבוא בו בסערה
כשישובו לגבולם
עד אל נחלי המים
דרך שארית כוחך
אם ישיבנו אז נשובה
מנעי קולך מבכי
יש תקווה לאחריתך
מזמן לא היה לי כזה דיכאון מודחק.
ששואלים אותי מה שלומי אני עונה אוטומטית שמצויין.
אני מחייכת רב היום.
אני עסוקה מידי בשביל לבכות.
ועייפה מידי בשביל להיות מוטרדת.
כל כך הרבה דברים.
כל כך מעט פתרונות.
כל כך כואב שחזרתי כדי לכתוב את זה פה .