מי שמכיר אותי באופן אישי, מתפלא בכל פעם מחדש כשאני מקלל. אני מני שאתם תתפלאו פחות, כי כל מה שאתם זוכים לראות זה את נשמתי הסרקסטית להחליא (אני כזה גם במציאות, רק יותר מרוכך). אז בבקשה: כוס אומו המדינה הזו! כל כך הרבה פוטנציאל גלום בכל המחאות הללו, ובגלל איזה אנטיפת בצה"ל שלא היה לו חוט שדרה, אני לא יכול לכתוב פוסט סאטירי ונפלא בנושא. נמאס מהמדים המסריחים הללו! רק המחשבה שיש לי עוד שנה וחצי להעביר בהם גורמת לי לרצות לעבור לגור באוהל. אני יודע שאם אני אגיד את זה למישהו עם סמכות, אני באמת אעבור לגור באוהל, אבל במתחם צבאי מבודד שבו מטפלים באנשים עם יכולת לחשוב בעצמם. בקיצור - כל הזין, ולא ניכנס לתיאורים איפה ואיך הוא מתקבל.

אז נכון, יכולתי ללכת ולסקר את המאהל בנהריה, אבל אני לא יכול לעשות הרבה מעבר לזה. אם אני רק אגיד משהו בסגנון "יאללה מהפכה", "מוחים מפונקים" או כל דבר אחר שלא עולה בקנה אחד עם "טוב, צריך לקוות רק שלא יתחילו מחאות גם של פלסטינים כי אז אני אצטרך לעשות כל מיני דברים לא חיוניים שלכאורה יעזרו בטיפול בבעיה" יסבכו אותי בצרות עם מצ"ח.

כל הטקסט הזה הזכיר לי משהו: חבר שלי, שמכיר את מה שאני כותב פה ובאתר MySay (אני לא מקשר. תלחצו על הקישור ותעברו לדף הראשי, עצלנים), שאל אותי איך זה שבתפקידי הצבאי אני לא כותב בעיתון "במחנה". אז הרי הסיפור: ניסיתי. לא התקבלתי, וזה עוד לפני שהייתה לי ההזדמנות להוכיח את יכולותיי שיש לי או אין לי (תלוי בכם) בתחום הכתיבה העיתונאית. מאז, התגייסתי לצבא המתנגד להיגיון (אפשר לעשות מראשי התיבות צה"ל כל כך הרבה דברים, שזה פשוט לא נמאס), ויצא לי לקרוא גיליון או שניים של העיתון. מה אגיד ומה אומר, החלק האחרון לא רע, ומביא כל מיני מאמרים מעשירים. החלק הראשון, לעומת זאת, גורם לי להתגעגע לשיעורי היסטוריה בהם שמו קטעים מהעיתון "דר שטירמר". לא, לא כי "במחנה" הוא עיתון נאצי שקורא להשמדת ערבים או משהו, חלילה. גם לא כי יוזף גבלס היה מתגאה בעיתון הזה. נהפוך הוא: הוא היה מתבייש בו. בעיתון הנאצי היו לפחות מאמרים חריפים וקריקטורות שהעבירו את המסר. "במחנה" מביא גם הוא תעמולה, אבל כל כך יבשה ומשעממת עם תמונות כאלו משמימות, שבאמת כבר עדיף לקרוא תעמולה על זה שיהודים הם עכברושים. אני דיי בטוח שמחאת האוהלים שם מופיעה בתור "חבורת סטודנטים גנבה אוהלים מצה"ל הנפלא ומוחה באמצעותו נגד מדינתנו היהודית הנצחית והפלאית". שם הוא רצה שאני אכתוב, אתם מבינים?

אבל חזרה למחאות: פאק! אני לא יכול להגיד כלום על המחאות! ישימו אותי בחקירות של מצ"ח, שם מישהו משועמם שלא מצאו משהו טוב לעשות איתו, ישאל אותי כל מיני שאלות חסרות טעם בעליל, כשחטאי היחיד הוא רק לעשות מה שאזרח במדינה דמוקרטית נורמאלית אמור לעשות ללא חשש: להביע את דעתו באופן חופשי. אבל אני מניח שכרכוש צבאי, שחי בדמוקרטיה לא ממש נורמאלית, זכויות היסוד שלי לא ממש מעניינות מישהו.

אבל אני רוצה להציע משהו לנתניהו, שסופג את כל האש: תפסיק לשלוח לתקשורת קשקושים על האיום האיראני - זה לא באמת מעניין אף אחד. תן לי לספר לך משהו: אנשים שאיתי בצבא, ששייכים למחנה הימין ומדברים נגד "שתי מדינות לשני עמים", נגד ערבים באופן כללי וגם נגד שמאלנים - אומרים שעם שחרורם הם יחפשו מדינה שתסכים לקלוט אותם, כי המדינה הזו דפוקה מדיי בשבילם. אפילו הימין במדינה הזאת כבר לא פטריוטי כמו פעם. אז כשחצי מדינה בטוחה שצריך לפרק את המדינה ולהתחיל מחדש, באמת נראה לך שלמישהו אכפת מהפרסי עם הפצצה?

אז בקיצור, מי שרוצה לתאר לעצמו מה עמדתי בקשר לגל המחאות הפוקד את המדינה, מוזמן פשוט לקרוא את מה שנכתב בבלוג מינואר 2010 אחורנית. בהצלחה לכם בפרשון, ובהצלחה למצ"ח בהגשת כתב אישום. אם תמצאו פה הבעת עמדה פוליטית (ולא, העברת ביקורת על צה"ל זו לא הבעת עמדה פוליטית), תתקשרו.

שבת שלום.